פרק 15

863 54 271
                                    


נקודת מבט לואי:

אני והארי התיישבנו במכונית שלו, לקח לנו קצת זמן קצר להגיע כי הארי לא שלט בצרכים המיניים שלו, והחליט לעשות סיבוב "קצר" לפני העבודה.
טוב.. על מי אני עובד? השתוקקתי לזה בדיוק כמו שהוא.

אני עדיין לא מעכל כלום ממה שהולך כאן.
לא חשבתי שהוא באמת יהיה שלי.
כל מה שאני חושב עליו הוא איך אני רוצה להסניף את הריח שלו למשך כל החיים,
אני רוצה לחבק אותו הכי חזק שאני יכול.
המתח הזה, המבט שבנינו, הנשיכת שפתיים שלי, הבליעת רוק שלו... גורמים לגוף שלי לבעור.

אני עוד שניה ויתרתי עליו כשראיתי שהוא לא מתכוון להגיע לבר, אך הוא לא ויתר עליי ואני הכי מאושר בעולם. למרות שאלו החודשיים הראשונים שאנחנו נמצאים יחד, ישנים יחד, עושים אהבה יחד ומנתחים יחד, אני יכול להגיד שאני מאושר ומסופק כי אהבה לא נמדדת בזמנים, פשוט מרגישים אותה ואני מרגיש אותה כשאני איתו, אני לא יודע איך הוא מגדיר אותנו אבל אני יודע שהוא רוצה אותי באותה המידה שאני רוצה אותו.

-

הנסיעה לבית החולים לוקחת כחצי שעה כי הבית מגורים של הארי די רחוק מהבית חולים, חשבתי שבנתיים נפתח שיחה כדי לראות מה מצבנו ועל מה אנחנו עומדים.

״הארי?״ קראתי בשאלה.

״כן?״ שאל, תוך כדי שהוא מתרכז בכביש בריכוז.

״איך אתה.. איך אתה מגדיר אותנו?״ שאלתי בישירות.

״מה זאת אומרת?״ הוא שאל, לא מייצר איתי קשר עין.

״כאילו.. איך אתה מגדיר את היחסים בנינו?״ חששתי מהתשובה שהוא עומד להגיב.

״נפלאים״ הוא ענה, אבל זו לא התשובה המלאה שרציתי לשמוע.

״לא... כ-כאילו אתה מגדיר אותנו כ-כבני ז-זוג?״ שאלתי בגמגום מטופש ומיד התחרטתי על האמירה הזו.

״אני שונא להגדיר.״ הארי ענה בקור רוח, ודי נעלבתי.

״לא במובן הזה הארי...״ אמרתי וגלגלתי את עיניי. 
אני מבואס מזה שהוא הבין למה אני מתכוון, אך הוא משחק את עצמו ראש קטן.
הייתה שתיקה באוטו למשך כמה דקות בודדות,
הוא הסיט את מבטו מהכביש לרגע כדי לבדוק לשלומי ומדוע אני שקט.

״איך אתה היית רוצה להגדיר אותנו?״ סוף כל סוף הוא שבר את השתיקה.

״בתור בני זוג״ עניתי מבלי לחשוב פעמיים.

״אז ככה זה יהיה״ לפתע אמר, וראיתי חיוך מתפשט על פניו וכך גם לי.

״אתה יודע, מישל היא זאת שנתנה לי דחיפה לגשת אלייך ולפתוח בפניך את מה שאני מרגיש״ אמרתי.

״באמת? גם מישל היא ניסתה לשכנע אותי לרדת כמה שיותר מג׳קסון״ אמר. שמעתי את השם "ג׳קסון" וחיוכי ירד בשניה מפרצופי, אני מרגיש חלחלה פתאום.

Larry's Antomy | האנטומיה של לאריWhere stories live. Discover now