Larry's Antomy | האנטומיה של לארי

פרק 38

נקודת מבט לואי:

אחת הדרכים היותר מתוקות להתעורר בבוקר היא להרגיש את כריות האצבעות של הארי משחקות לי בריסים. זה תמיד מצליח לו. אני קם מהשינה לא בכוח ותמיד עובר לחייך כשהתת המודע שלי מבין מי זה נוגע בעיניים ומפריע לי להמשיך לישון.

״מה השעה?״ שאלתי, אני מנסה להיזכר מתי נרדמתי לאחר הבילוי שלנו בים.

״בוקר טוב בייב, השעה 9 בבוקר״ אמר בקולו הצרוד של הבוקר והמשיך ללטף את תווי פניי.
אני ממשיך להתענג על כל נגיעה שלו.

״לקחת את אמילי לגן?״ שאלתי.

״לא, הגננת שלה חולה״ השיב.

״אוקיי אז אני אקום להתארגן להכין ארוחת בוקר ואז נצא לעבודה״ אמרתי ופגשתי ברגליי את הרצפה הקרה.

״יום ההולדת שלך מחר״ הארי הזכיר לי לאחר שסיימתי את ההתארגנות בוקר שלי.

״אה כן..״ השבתי, פותח את הארון ומחפש אחר בגדים. לא מתעמק בשאלתו יותר מידי.

״מה קרה?״ שאל.

״סתם, מבחינתי זה יום רגיל״ אמרתי והוצאתי טרנינג מהארון. אני יודע שכל מה שאני רוצה ביום הולדת זה את הארי לצידי. שאני אקום כל בוקר לצד האדם שהמחשבות שלי לא מפסיקות לרוץ אליו, שהוא יחבק אותי בלי סוף, שלא יכאב לי יותר מרוב מחשבות טיפשיות, שהצחוק המתגלגל יימשך עד השעות הקטנות של הלילה, ושהלילות יהיו משותפים כשהוא מחבק אותי.

״מבחינתי זה יום מיוחד״ אמר.

״האז׳ תעזוב את זה-״

״בוא נטוס מפה״ לפתע אמר כאילו הוא מקיא מילים בלי לחשוב עליהם. הסתכלתי עליו מבולבל.

״מה יש לך? הכל טוב?״ שאלתי עם טיפת דאגה שגרם לו לחייך חיוך קטן.

״תארגן מזוודה ונסע לשדה תעופה ושם נחליט לאן לטוס, בוא נהיה ספונטנים״ אמר.

״לאב, אנחנו לא יכולים פשוט לעזוב אנחנו החסרנו המון ימי עבודה״ אמרתי.

״לוּ עד עכשיו זה לא הפריע לך וגם אתה יודע שאני יכול לסדר את זה, יש לי פרוטקציות״ אמר בקול במתנשא, גיכחתי. 

״אוקיי אנחנו נטוס אבל ביום אחר״ אמרתי.

״לא ביום אחר, אנחנו טסים היום״ אמר.

״היום?״ שאלתי מופתע.

״כן, אנחנו טסים״ אמר, אנחנו מסתכלים אחד על השני, הוא אפילו לא שאל. פשוט קבע.

״יש לאמילי דרכון?״ שאלתי.

״זה רק אני ואתה״ אמר. הופתעתי, אני והארי לבד. בארץ זרה. רק שנינו.

״רגע אבל מה עם הכסף? הדרכון שלי עדיין בתוקף? מה עם העבודה? ומה עם אמילי איפה היא תהיה? ולכמה זמן אנחנו נטוס?״ שאלתי. אני בחיים לא הייתי ספונטני.