Larry's Antomy | האנטומיה של לארי

פרק 13

(תשמעו את השיר
מתי שאני אכתוב לכן בהמשך הפרק.)

נקודת מבט לואי:

21:25
אני מחכה פה כבר חצי שעה הוא פשוט לא מתכוון להגיע, הוא עשה את הבחירה שלו והבחירה שלו זאת לא אני...

אני מרגיש רצון עז להטביע את עצמי באלכוהול ולשכוח מהכל, לשכוח מהארי, לשכוח מג׳קסון ובכללי לשכוח אפילו מהחיים.

״תתן לי בקבוק טקילה״ דרשתי מהברמן שלא הפסיק להסתכל עליי במבטי רחמים בחצי שעה האחרונה.

הוא הרים את גבותיו ״בקבוק? אתה בטוח אחי?
אני מעדיף למזוג לך בצ׳ייסרים כדי שישאר לך גרון למחר״ אמר, כאילו אכפת לו ממני.

״אני לא פאקינג שאלתי מה אתה מעדיף, תביאי לי כבר את הבקבוק המזדיין הזה״ התפרצתי.

הברמן לבסוף הביא לי את הבקבוק, לא נתתי לו ממש ברירה אחרי ההתקף זעם שהוצאתי עליו. קירבתי את הבקבוק זכוכית לשפתי אני, שניה מלגלום מן המשקה אך איזה בחור התיישב לצידי.

ניסיתי להבחין בבחור שנמצא לצידי מבלי להראות לו שאני באמת מסתכל לכיוונו, ראיתי מזווית העין מישהו עם שיער ארוך ומתולתל, סובבתי במהירות את ראשי אליו.

״אתה נראה די מבואס וגם אני מבואס, איזה קטע?
אני מציע לך להתלוות איתי לשירותים, אני יודע בדיוק מהי הדרך שאני אוכל להסיח את דעתך ואת דעתי בו זמנית. מה אתה אומר?״ הבחור שאל תוך כדי שריח אלכוהול מתנדף מפיו.

אני ציפיתי שהבחור הזה יהיה הארי אך הוא לא.
אבל הוא מזכיר לי את הארי בגלל הצורת הדיבור הסוטה והמזמנת שלו והתלתלים הארוכים.

אני לא רואה בזה לנזק להתעורר למחרת במיטה זרה, אני אעשה כרגע הכל כדי לשכוח מהכאב שהארי דחה אותי ואני פה יושב כמו פתטי מחכה
לו חצי שעה בזמן שהוא בטח מזיין את ג׳קסון על המיטה בבית החולים. אז אלוהים שלח לי כפיל של הארי, מי יודע, אולי טוב יצא מזה.

אני רוצה לשכוח מהארי אפילו אם זה רק לכמה שעות ואפילו אם אני אתחרט על זה. באלי להדפק כלכך חזק עד שאני לא אזכור מה שמי, אבל יש משהו בליבי ובמוחי שאומרים לי להגיד לו לא. 

אך לפתע, אני מריח ריח מאוד מוכר ואהוב של קפה מעורבב עם סיגריות ובושם. אני מרגיש שמישהו עומד מאחורי ותוך כדי כורך את ידיו סביב מותניי ברוכשניות.

הסתובבתי לאחור, עדיין יש בי טיפת תקווה לראות מאחור את הארי, וזה הוא זה באמת הוא עומד מאחורי. בחנתי את הארי הוא עומד שם כולו מזיע ומתנשף ללא יכולת לנשום סדיר, שיערו מבולגן והוא עדיין נמצא לבוש במדים של הבית חולים.