Larry's Antomy | האנטומיה של לארי

פרק 7

נקודת מבט לואי:

פקחתי את עיני בעצלות, מכווץ את עיני כי קרני השמש מסנוורות את עיניי, קמתי ממצב של שכיבה למצב ישיבה, מיששתי בידי את צד המיטה, אני מגלה שהמיטה ריקה. לפי מה שאני זוכר, היה אמור לשכב עכשיו לצידי בחור עם תלתלים.
תהיתי לעצמי איכן נמצא הארי.

אתמול בלילה היה מדהים, בדרך כלל אני חוזר הביתה גמור והולך ישר לישון או לבר.
אך הפעם זה היה שונה וזה הרגיש כלכך אחר כשיש מישהו לצידי.
הארי היה אתמול מקסים כלפיי, הוא התחיל לקחת באמת את מה שאמרתי לו לתשומת ליבו.
מיציתי את כל המשחקי אגו המיותרים האלו...

קמתי ממיטתי כדי לחפש את הארי.
עברתי בסלון ולא מצאתי אותו שם, נכנסתי למטבח והרחתי ישר שובל ריח של מאפים טריים.
אני שם לב שעל השולחן מונח קופסת קוראסונים ופתק עם כתב יד.

׳בוקר טוב טומלינסון. יצאתי מוקדם להתארגן לעבודה ולקחת את האוטו. ניפגש בעבודה, הארי.'

הופתעתי לטובה. אני יודע שאלו רק מאפיים,
אבל עצם העובדה שהוא עשה את זה בשבילי והשאיר פתק שלא אופייני לו להשאיר ולא יצא מהבית כמו כפוי טובה, נותנת לי הרגשה שאני והארי התחלנו דף חדש.

_

הגעתי לדלת בית החולים, אני מחכה לראות אותו, אני מרגיש את כל המערכות בגופי קורסות כאשר התמונה שלו מופיעה במוחי. אני מרגיש כמו נערה מתבגרת שמחכה לראות את הקראש שלה בבית הספר...

עיניי סרקו את השטח, אני מבחין בווית העין את הארי נשען על קיר חומת בית החולים אוחז בכוס קפה והיד השניה אוחז בסיגריה.

אני בוהה בתנועה שהוא שואף את החומר הרעיל הזה לגופו...ולסתו שנותנת זווית כה יפה..

התקדמתי לעברו, מנסה כמה שיותר להסתיר את חיוכי, אני כבר יודע שכרגע יש לי חיוך דבילי על הפרצוף.

״היי, בוקר טוב״ ברכתי כשהייתי כבר כמה צעדים ספורים במפניו.

״מה נשמע? איך ישנת?״ שאל בחיוך, חנק את גרונו בחומר הרעיל וזרק את הסיגריה לריצפה, מעך אותה ברגלו ונשף את שאריות העשן הרחק ממני.

״האמת ישנתי טוב, כבר תקופה ארוכה לא נרדמתי ככה. איך אתה?״ שאלתי בעניין והסתכלתי עליו במבט בוחן.

״אני מצויין רק שמשהו קטן הפריע לי״ אמר. נכנסנו תוך כדי השיחה לבית החולים והתקדמו לעבר המעלית, לחצתי על הכפתור המעלית.

״מה היית צריך לעשות? משהו חשוב?״ שאלתי מסוקרן.

״תלוי איך תגדיר את זה״ השיב והסתכל לי עמוק בעיניים, אני מנסה לפענח למה הוא מתכוון.