פרק 2

925 84 421
                                    


נ.מ הארי

״איפה לעזאזל היית?!״ נייל שאל כשיצאתי מהמונית. הוא, ג׳יני וזאין נשענו על הקיר מחוץ לאחד המועדונים של טוני, מעשנים סיגריה.

״הייתי צריך לעשות משהו, זה לא משנה, אני פה עכשיו.״ אמרתי, מתקרב אליהם.

״טוני כבר התחיל לחשוב שאתה משתף פעולה. אתה משתף פעולה, סטיילס?״ ג׳יני שאלה בהתגרות, מעבירה יד בשיערה הבלונדיני.

״אל תנסי אותי, ברבי, את יודעת שזה הדבר האחרון שאעשה.״ אמרתי במבט נוקב.

״אני לא יודעת מה עשית הבוקר אבל אתה נעלמת להרבה זמן אחרי מעצר, הוא כועס״ אמרה, דורכת על הסיגריה שהרגע זרקה על המדרכה.

״כדאי שנכנס״ זאין אמר, זורק גם הוא את הסיגריה על המדרכה.

נשמתי עמוקות ועקבתי אחרי זאין וג׳יני. נייל שם את ידו על כתפי, צועד לצידי, ״איפה היית?״ נייל שאל בקול יחסית חלש כדי שרק אני אשמע.

״אחר כך״ זרקתי. נייל הנהן בראשו, מוריד את ידו וממהר את צעדיו כדי לאחוז במותניה של ג׳יני, גורם לה לצחקק.

נכנסנו למועדון, עובדים את הבמת העמודים, מתקרבים למשרדו של טוני. היו שני שומרים מחוץ לדלת, הם התבוננו בארבעתינו כמה שניות לפני שפתחו את הדלת ואישרו לנו להכנס.

נעמדנו בשורה מול טוני שישב בכיסא המנהלים שלו. עיניו של טוני עברו בין ארבעתינו עד שנעצרו עליי. מבטו היה חד. הוא לא נראה כועס אבל טוני אף פעם לא מראה שום רגש, תמיד שומר על אפקט ההפתעה.

״איפה היית הבוקר?״ שאל בנחת.

״אני הייתי צריך לעשות משה-״ לפני שהספקתי לסיים את המשפט הרגשתי יד אחת אוחזת בעורפי, שתי ידיים בזרועי השמאלית ואחת בידי הימינית.

״הצידה!״ טוני פקד וזאין, ג׳יני ונייל הלכו לעמוד על יד הדלת בלית ברירה. לא ציפיתי שיעשו משהו כי ידעתי שאין להם סיכוי בכל מקרה. כל דבר שאנסה לעשות רק יגרע את המצב.

טוני קם מכיסא המנהלים שלי, מגלגל את הטבעת על אצבעו האמצעית וצועד כדי לעמוד מולי. ״אל תשחק איתי, הארי. אתה יודע שזה יגמר רע מאוד בשבילך״ אמר עם אזהרה ברורה בקולו.

הנהנתי בראשי כי כל דבר שאגיד יסבך אותי יותר. במצבים האלה צריך לשתוק ולתת לזה לעבור. ספגתי הרבה פגיעות עד שלמדתי לסתום את הפה שלי מול טוני, אבל היום אני יודע שאין לי ברירה אחרת.

״אל תשכח מי בנה אותך״ טוני אמר, שולח מבט חד.

בן זונה, בהזדמנות הראשונה שתהיה לי אנעוץ לך סכין בלב.

הנהנתי בראשי שוב, ״לא אשכח״ אמרתי בקול בטוח.

לאחר כמה שניות שטוני הביט בעיניי עם אזהרה ברורה, הוא סימן לשומרים שלו לעזוב את אחיזתם והם צייתו לו במהרה, משחררים את זרועותיי ואת עורפי.

That boy is a trouble || Larry stylinsonWhere stories live. Discover now