שיט של להטב"ק

וואי, 'שמעו

אימא שלי נולדה בשנות השבעים.
היא גדלה בשנות השמונים, על ידי שני הורים מאוד קשוחים, עובדת בבית החולים מאיר יחד עם הרבה רופאים מבוגרים שקשה להם לקבל את הקהילה הגאה, והיום היא בשנות הארבעים לחייה.
ואימא שלי תומכת בזכויות הלהט''ב. נכון, היא לא יודעת מה זה קוויר, או ביג'נדר, או פוליסקסואל, אבל היא בהחלט חושבת שהם אנשים כמו כל האנשים ומגיע להם לחיות חיים שמחים עם האנשים שהם אוהבים. אימא שלי תומכת בטרנסג'נדרים. וזה נפלא בעיני. כשסיפרתי לה שילד מהכיתה לי יצא מהארון ולא רצה שיקראו לו דנה יותר, היא כל כך שמחה ואמרה ''מהר, תזמיני אותו הביתה, נשמח להכיר אותו'' וכזה. זה כל כך יפה...
וגם כשבן דוד שלי יצא מהארון וביקש לדבר אליו בלשון פנייה הוא/אתה (המין שלו זה נקבה) כולם קיבלו אותו, אפילו סבא וסבתא שלי, שהם בני שבעים ומשהו וזה מדהים בעיני שהמשפחה שלי כל כך תומכת ומקבלת וזה כל כך מרגש. גם סבתא שלי מצד אבא - היא מאוד מאוד דתייה, והיא אפילו פעם שאלה את המשפחה שלנו אם אנחנו חושבים שלהיות הומו זה עניין של בחירה, אבל באמת שאין לה בעיה עם אנשים מהקהילה. היא לא תומכת ולא שונאת, היא מקבלת וזהו. ודודה שלי, שאני לא מדברת איתה הרבה על ענייני הקהילה, מתנגדת לחוק האפליה. היא אמרה שהחוק הזה שאם מישהו לא רוצה לתת שירות להומו כי הוא הומו הרתיח לה את הדם, והיא צעקה - ''מה ההבדל בינו לביני? תנו להם לקבל את השירות שמגיע להם!''
ובמשפחה שלי אני נהנית לדבר על הקהילה בפתיחות, ואני מרגישה כל כך נחמד כשזה קורה....
לא'ידעת, סתם רציתי לשתף >ω<