שיט של להטב"ק

מגדר

אני יכולה לדבר על משהו רגע?

אז...
המגדר שלי.

אני שמחה וגאה להגיד שאחרי שש עשרה שנים, אני יודעת לחלוטין מהו המגדר שלי. אתם מוכנים?

שלוש...

שתיים...

אחת...

אני, 100%, סוגר, נעול, בטוח -
בת סיסג'נדרית!🥳

מעולם, מעולם, אפילו לא לשנייה - לא פקפקתי במגדר שלי. אני בת 100%, ואני גאה בזה!

נכון שלתקופה מסוימת ביקשתי מכמה אנשים לדבר אליי בלשון פנייה הם/אתם, אבל זה היה רק משום שחשבתי של''פ זה ממש מיותר ולא צריך למגדר הכול... ואחרי ניסוי ותהייה של כמה חודשים, אני יכולה לומר שלשון פנייה הם/אתם מרגיש לי מאוד לא נוח. אז, לשון פנייה היא/את בבקשה!

אף פעם לא יצא לי לחשוב על המגדר שלי לעומק, אבל היום כן, ויכולתי להגיד בקול רם וברור: "אדריאן, את 100% בת סיסג'נדרית."

זה לא אומר שאני לא תומכת אנשים עם בעיות זהות מגדרית, כן?

אמנם אני לעולם לא אוכל להבין איך הם מרגישים, כי אני לא כזאת, אבל אני כן יכולה לתמוך בהם, לאהוב אותם ולעזור להם.

שימו לב שגם אמרתי ''אנשים עם בעיות זהות מגדרית'' ולא ''טרנסג'נדרים'', וזאת משום שטרנסג'נדר זה לא המגדר היחיד שהוא לא סיס. אני לגמרי תומכת גם באנשים המזדהים כא-בינארי/ג'נדרפלואיד/ג'נדרקוויר/
אג'נדר/ביג'נדר/פאנג'נדר/פוליג'נדר/
וכ'ו....

ולמרות שאני לגמרי מזדהה כסיסג'נדרית במאה אחוז, יש לי....
טאם טדה טאם...
דד ניימ!

כן, כן, חברים - נולדתי עם שם שאני שונאת, שגורם לי להרגיש כל כך לא בנוח... אז חיכיתי שנים ארוכות כדי לקבל תעודת זהות כדי לשנות אותו (ולקח לי שלוש וחצי שנים לשכנע את אבא שלי להסכים לי) והייתי צריכה חתימה של שני ההורים כי אני קטינה וזה...

אבל בקיצור אף אחד לא קורא לי בדד ניימ שלי יותר, אז... יאיי!

הפעם הראשונה שקיבלתי דף רשמי עם השם החדש שלי היה אחד הימים המאושרים בחיי.
אז כן, אני לגמרי מבינה איך זה מרגיש כשיש לך דד ניימ.

אבל, אני מאוד שמחה שסוף סוף יש לי הגדרה רשמית שאני מרגישה בנוח איתה -
אני בת סיסג'נדרית גאה עם שם שבחרתי בעצמי וגורם לי להרגיש בנוח.

מצאתי את עצמי סוף סוף!