שיט של להטב"ק

*אזהרה: חלק זה מכיל אלימות מינית מפורטת*

אז....
אני ביסקסואלית שנמשכת בעיקר לנשים (בערך 90% נשים ו-10% גברים) ואני מחוץ לארון.
פתחתי ספר חפירות במיוחד לביסקסואליות (ביסקסואליות בע''מ), ושם שאלתי את הקוראים אם כדאי שאפרט על האלימות המינית הקשה שעברתי ביסודי, ולא סיפרתי עליה עד גיל 15. כאן אני אפרוק הכול ואסביר בפעם הראשונה למישהו....

אז כשהייתי בת 7, ועליתי לכיתה ב, עברתי בית ספר. הסיבה די מסובכת ואין לי כוח להסביר אותה (כי אני עצלנית), אז אני פשוט אדלג על זה.
וביום הראשון, ממש לפני גיל שמונה, הכרתי אותה. בואו נקרה לה מאיה; לא השם האמיתי שלה (סורי אם את קוראת את זה והשם שלך הוא מאיה, זה סתם שם רנדומלי שצץ לי לראש).
היא הייתה בגילי. בעצם, אפילו יותר צעירה ממני. אבל החברות שלנו הייתה קצת... אממ... משונה. תנו לי להסביר.
כל פעם שהייתי מזמינה אותה אליי, היו לה תנאים. למשל: "אני רוצה לבוא אלייך רק אם האקסבוקס שלך עובד", כאילו שהיא רוצה להיות חברה של האקסבוקס שלי או משהו. חוץ מזה, תמיד כששיחקנו בבובות או משהו בבית שלי, היא האשימה אותי שגנבתי לה את הבובות מהבית שלה, למרות שאני זוכרת במאה אחוז שהלכתי לקנות את הבובות האלה עם אימא שלי בקניון. פעם אחת, היא אפילו הפעילה עליי לחץ חברתי מטורף לעשות לחברה אחרת שלי בריונות ברשת! (נשברתי בסוף...)

אז... כן, אתם כנראה חושבים שזהו קשר רעיל, ואתם לגמרי צודקים. אבל בגיל שבע, או שמונה, או תשע, לא ראיתי את זה. הייתי תמימה מאוד. אבל הדבר הכי נורא היה מה שהיא עשתה לי כשאף אחד לא היה מסתכל. שמרתי על הסוד הזה במשך שנים, עד שבגיל חמש עשרה החלטתי לספר לאימא שלי הכול. זה כלל הרבה מאוד בכי.

זה התחיל בסוף כיתה ב'. הזמנתי אותה לבוא אליי הביתה ביום אחד שלא למדנו בו. לא זוכרת למה, כנראה הייתה איזו שביתה או משהו...
אז רק אני, מאיה והכלבה החמודה שלי היינו בבית. ו... טוב... משם הכול הדרדר. מאיה לקחה אותי לחדר השינה שלי, הושיבה אותי על המיטה, ואז הסתכלה לי בעיניים במבט מפחיד. אני לעולם לא אשכח את מה שהיא אמרה באותו היום.
"רוצה שאני אראה לך איך זה מרגיש לעשות סקס?"

בתור הילדה בת השמונה שאני, הייתי סקרנית ביותר לדעת מה זו המילה הזו שכולם משתמשים בה, אז הסכמתי. ואז מאיה הרימה אותי מהמיטה ואמרה לי 'תורידי מכנסיים'. לא רציתי להוריד, כי ההורים תמיד לימדו אותי לא להוריד בגדים מול אף אחד אלא אם כן הוא אימא שלי או רופא, והבקשה הזאת גרמה לי להרגיש לא בנוח. לקח לי קצת זמן להשתכנע, אבל בסוף הורדתי.
היא השכיבה אותי על המיטה שלי ולקחה טוש משולחן הכתיבה. היא אמרה לי 'אל תדאגי, את יכולה לשטוף את זה אחר כך'.
מאיה אמרה לי לפסק את הרגליים, ואז הכניסה לי את הטוש עמוק עמוק לבפנים.
זה רק סיפור אחד, כן?

יום אחר, כשהיינו בכיתה ג', מאיה שאלה אותי "רוצה לעשות משהו ממש כיף?"
עניתי לה 'כן', כי למה שלא ארצה?
ואז היא אמרה לי: "אבל יהיה יותר כיף אם תורידי את הבגדים שלך".
ואני אפילו לא זוכרת מאיזו כיתה הזיכרון הזה....; "צילמתי אותך כשהיית בשירותים כי אני אוהבת לצלם אנשים".
פעם היא קרצה לי ואמרה "החולצה שלך מאוד יפה, אבל יש בה יותר מדי כפתורים סגורים".
בפעם נוספת, היא אמרה להוריד מכנסיים כי היא רצתה לראות את ה-'למטה' שלי, ואז השכיבה אותי על המיטה, והביאה מראה. מאיה שמה את המראה ככה שהיא השקיפה את איבר המין שלי, ואז היא התחילה להסביר לי מה זה כל דבר, ואפילו התחילה ללטף כמה מקומות.

עכשיו אתם בטח תוהים, 'אם היא התנהגה אלייך כל כך נורא, למה לא סיפרת לאף אחד? למה לא עשית עם זה כלום?'
התשובה היא פשוטה: מאיה הייתה החברה היחידה שלי. חשבתי שכל החברות עושות את זה. אפילו לא ידעתי מה המילה 'חברה' אומרת. הנחתי שזה מה שהיינו, כי זה מה שכולם אמרו; וגם - ממש הערצתי אותה. היא הייתה עשירה, היו לה משחקים כיפים, היא הייתה מצחיקה, היא יכלה אפילו לעזור לי במה שהייתי צריכה... ולמרות זאת, הקשר בנינו לא נשמע לי כל כך כמו 'חברות'.

כמה פעמים, כשהיא באה אליי, היא הציעה שנשחק ב-'לנקות את החדר שלי כשאני ערומה'.
היא גם הייתה אומרת לי דברים לא יפים, למשל: "אין לך חברות חוץ ממני", "אני מסתובבת איתך רק כי משעמם לי", ועוד ועוד ועוד.
ואז, בכיתה ה', היא סיימה את החברות שלנו. ביום בהיר אחד, היא כתבה לי בוואטסאפ שלהיות חברה שלי היה רק בזבוז של החיים שלה. היא אמרה שאני כלום מבחינתה ואם היא תראה אותי היא לא תגיד לי שלום ולא תסתכל עליי אפילו. זה היה מאוד כואב. והדבר הכי כואב הוא שאנחנו יושבות ביחד בכיתה!
יום למחרת, הייתי צריכה לבוא לבית הספר כמו כל יום רגיל, ולשבת ליד זו שגרמה לי לבכות כל הלילה.

נ.ב: מה זאת הטרדה מינית בכלל? נראה לכם שלילדה ביסודי מספרים על זה? מאיפה אני אמורה לדעת עד כמה נורא היה מה שהיא עשתה לי?

רק לפני איזה שבועיים, החלטתי לספר. הייתי באוטו עם אימא שלי, והעלתי את הנושא בשקט. "אימא... יש משהו שאני צריכה לספר לך. את זוכרת את מאיה?"
"כן, למה?"
"אז... ביסודי, כשהיינו לבד, היא הייתה מטרידה אותי מינית במשך שנים."
סיפרתי לה הכול. כלומר, כל מה שאני זוכרת (יש סיכוי שיש עוד סיפורים שאני פשוט לא זוכרת).
ואז, התחלתי לבכות.

אחרי כל השנים האלה שלא נהגתי לחשוב על זה יותר מדי, פתאום ראיתי מה עברתי. פתאום יכולתי להגיד לעצמי, 'וואלה, אדריאן, עברת ביסודי התעללות מינית. עברת ביסודי משהו שאף אחד לא צריך לעבור.'

והדבר הכי נורא בשבילי לשמוע, זו האמרה:
"נשים לא יכולות להטריד מינית."