אלאדין

6

חלק 1
אלאדין רובין
אני מתהפכת לעוד צד במיטה. הוא הציע לי לקחת את הכדורים של אמבר. כדורים שאני נתתי לאמבר.

האם זו הייתה דרכו של אלוהים ללמד אותי לכפר על חטאיי? לסבול בעצמי כמו שאמבר סבלה? והאם אמבר סבלה כל כך על השנים שישנה?

לפעמים חשבתי לעצמי כמה הייתי רוצה להחליף אותה כדי לישון ולברוח מהמציאות, והיו רגעים שגנבתי לה כדורים כדי לישון, אבל פתאום.. אני תוהה אם היא הייתה שמחה כל כך לחיות עם המשפחה שלי.

אני אפילו לא מתאבלת על ההורים שלי.
זה לא הגיע להם.

אבל כעסתי עליו שלא הרגיש חרטה לגבי מוות של אדם אחר. הוא היה ממש מניאק.

הדלת נפתחת וגבריאל עומד שם, חצי ערום ומלא שרירים מטריפים. ״ידעתי שאת ערה. שמעתי את המחשבות שלך עד לחדר שלי.״ הוא מתקדם למיטה שלי ונשכב לידי. ״מה דעתך על הסכם שלום?״ החיוך שלו מסוכן ללב שלי. זה מזכיר לי את הלילה שהוא התגנב למיטה שלי.

״בסדר,״ אני מביטה בעיניי הטורקיז המהפנטות שלו. ״באת בשביל להגיד לי את זה?״ אני עדיין כועסת על עצמי. אני לא כועסת עליו בכלל כי הוא לא אשם. הבחירה הייתה אצלי, יכולתי לא לאפשר לו לנשק אותי.

״את עצובה.״ הוא קובע, מתעלם ממה ששאלתי.

״באת בשביל להגיד לי את זה?״ אני חוזרת על המילים.

״זוכרת שאמרת לי שלא ראית את הסרט?״ הוא חופן שוב את פניי, וזו מחווה שמוצאת חן בעיניי כי אני אוהבת שהוא קרוב אליי, שהוא נוגע בי ככה כאילו אכפת לו ממני.

כאילו שלמישהו אכפת.

״איזה סרט?״ עוד רגע אני שוכחת מה השם שלי. הכול בגלל העיניים הקסומות שלו... והמבט! המבט שהוא מביט בי ככה, כאילו אני חשובה לו.

אני כן?

״הסרט. אלאדין.״ ולמרות האירוניה, הסרט המדובר מבוסס על שמי.

אני נזכרת ביום ההוא. כל מה שאני זוכרת זה שאחרי שהוא יצא הייתי כל כך רטובה ומגורה שלא יכולתי לחזור לישון מבלי לגעת בעצמי במחשבה על גבריאל עושה את זה.

הוא מושיט את ידו מאחורי לשלט, לוקח ומדליק את הטלוויזיה. הוא משך אותי אליו עוד, ככה שהראש שלי על חזהו.

נחשו מה?
הוא באמת שם לי את הסרט אלאדין.

״גבריאל,״ נאנחתי. ״למה אתה עושה את זה?״ שאלתי בשקט.

״עושה מה? שם אלאדין?״ קולו היה משועמם.

״לא. למה נכנסת לבית שלי מההתחלה? למה לא הרגת אותי? למה הבן האדם ההוא לקח את אמבר? למה אתה מגן עליי ו-״

״יש לך מלא שאלות, מתוקה,״ הוא משחק בשיערי.

הסרט התחיל להתנגן. ״אז תענה עליהן.״