אלאדין רובין
אני יורדת למטה וכמעט צורחת כשאני מוצאת את גבריאל יושב על הרצפה, בחושך, צמוד לשיש שבמטבח. ״אלוהים, גבריאל,״ אני מיבבת. ״הבהלת אותי בטירוף. למה אתה יושב בחושך?״
עיניי קולטות את הבקבוק החצי ריק.
הוא שיכור.
אולי זה לא רעיון טוב להיות לידו?
״את עדיין שונאת אותי?״ קולו נשמע ריק.
הוא לוקח כדורים. זה בכלל אסור לערבב עם אלכהאול! זה מסוכן! ״אלוהים,״ אני ממלמלת כשאני נזכרת בכדורים. ״אסור לך בכלל לשתות!״ אני גונבת ממנו את הבקבוק והוא קם ברישול.
״לא אכפת לי כואב לי הראש,״ הוא נשען עליי וגורם לי להישען על השיש. ראשו נכנס לשקע צווארי. ״אני לא אוהב שאת כועסת עליי,״
״תתאפס על עצמך, גבריאל. זה לא בסדר לשתות כשאתה לוקח כדורים.״ אני מנסה להיות האדם האחראי מבנינו.
״את יודעת שאני אוהב אותך, נכון?״ ואני קופאת. גבריאל הרגע הודה באהבה שלו כלפיי?? ״אני מצטער,״ הוא מתרחק בצעד אחד ואז לרגע אני נבהלת כי הוא יורד על ברכיו כאילו הוא נפל, והוא מחבק את גופי גם ככה, מהמותניים. ״אני מצטער,״
״הוא שיכור.״ אני מזכירה לעצמי בקול.
״אני הרגתי את כל הגברים שנגעו בך, אני נשבע. את לא צריכה יותר לפחד. לא הייתי נותן לאף גבר לנשום אחרי שהוריד לך דמעה מהעין,״
הוא עדיין על הברכיים.
״זה בסדר, גבריאל,״ אני מתחילה להיות נבוכה מכל הכנות הזו. ״רק תעמוד.״ לא נעים לי כשהוא על הברכיים, אני מרגישה רעה מדי, כאילו אני אמורה לסלוח לו ואני מגזימה.
״אבל אל תסלחי לי ישר,״ הוא צוחק צחוק חלש. ״אני אוכיח לך. אני אהיה אדם יותר טוב למענך, בסדר? אני מפסיק עם העבודה הלא בסדר הזאת עם אנדרסון. אני אשאר רק בהייטק. אני אתן את היחס שמגיע לך.״
מה נסגר? זה... למה הלב שלי פועם כל כך הרבה?
״אמרת שאתה אוהב את העבודה עם אנדרסון.״
״זה הופך אותי למפלצת. אני לא רוצה להיות מפלצת.״
הלב שלי פועם בטירוף. איפה שמעתי את הכינוי הזה? בסרטון. האישה דיברה עם הבחור ההוא ואמרה שהמפלצת מפחידה אותה. הם היו מתנהגים כאילו גבריאל היה מפלצת.
זה רודף אותו?
״אתה לא מפלצת.״
״קראת לי מפלצת,״ הוא קובר את ראשו בבטן שלי באנחה.
״לא התכוונתי באמת. אתה לא מפלצת, גבריאל. אתה יודע את זה, נכון?״ פחד מזדחל מתחת לעור שלי. הכאבתי לו ממש.
גבריאל נעמד ברישול. ״לא?״
״לא.״
הוא נראה אבוד.
״גבריאל,״ נאנחתי. ״אל תעשה מה שאני רוצה. אתה אוהב יותר את העבודה עם אנדרסון,״
״אני אוהב יותר אותך,״ הוא מצמץ בעייפות.
״אתה עכשיו סתם אומר כי אתה שיכור,״ אני מנסה לגונן על כל הרגשות שלי.
הוא מביט בי כאילו אני פוגעת בו כי אני לא מאמינה לו. הוא מסתובב ומתחיל ללכת, ואז הוא עולה במדרגות ואני מאחוריו, בודקת שהוא בסדר. ״אני אשן איתך היום, בסדר?״ אני לא אומרת כלום.
אנחנו מגיעים לחדר. גבריאל נשכב על המיטה וטופח במקום הפנוי לצידו, מזמין אותי. אני נשכבת לצידו ומביטה בעיניו, שואבת את כל הכאב שלו. ״אנדרסון עבר כמו שאתה עברת?״
״אצל אנדרסון.. הוא היה קצת חלש ממני. הוא היה בוכה הרבה וזה מה שהם חיפשו. אני הייתי יותר מופנם ובגלל זה הם היו נטפלים אליי יותר.״
נאנחתי, ״אתה חולם על הרגעים האלה?״
״אני חולם על רגע מסוים. על טיילור, אחי.״
״מה קרה לו?״ אני מלטפת את הזיפים שלו. הוא עוצם את עיניו באנחה. ״אתה לא חייב לספר לי אם אתה לא רוצה,״ ממלמלתי, מתה לדעת אבל לא רוצה ללחוץ.
״הרגתי אותו.״ הוא הרג את אח שלו? ״עכשיו אפשר לישון בלי שאלות שעושות לי כאבים בחזה,״ הוא הצמיד אותי אליו. לא אמרתי כלום. ״את עכשיו בטוח חושבת שאני מפלצת.״
״אני לא.״
הוא ליטף את שיערי, ונרדמתי רק אחרי שהמגע שלו פסק והוא נרדם.
גבריאל היה מופנם.
אבל למה?
מה גרם לו להיות כזה שונה מאנדרסון?
מה קרה לו בבית שגרם לו להגיע קשוח לגילו?
YOU ARE READING
אלאדין
Romanceהיא הייתה האובססיה הכי גדולה שלו. הבחורה שלו. ילדת השטיח שלו. שלו. והוא לא אהב לחלוק. אלאדין
