אלאדין

27

שבוע לאחר מכן
אלאדין רובין
כל השבוע האחרון רק אכלתי וישנתי, שקעתי לתוך מחשבות וגם כשמתוקי היה איתי הרגשתי שוב בודדה ועצובה. התגעגעתי לאמבר. התגעגעתי לגבריאל של ההתחלה.

הדלת של חדרי נפתחת וגבריאל עומד שם עם הרצועה בתזמון נהדר כשאני חושבת עליו, ״אקח אותך טיול.״ הוא מדבר אל מתוקי.

הוא אפילו לא מביט בי.

מתוקי בורח לו ונכנס מתחת לשמיכה. אני לבושה רק בהלבשה תחתונה, ככה שאם הוא יקח לי את השמיכה הוא יחשוף את גופי.

״תעזוב אותו. אקח אותו עוד מעט.״ אני ממלמלת.

עיניו פוגשות בעיניי. ״לא. אקח אותו עכשיו.״ הוא נראה כמו אחד שמחפש להוציא את העצבים שלו.

״לא. אתה לא. הוא לא אוהב אותך.״ אני אומרת בטון מעוצבן. גבריאל נוהם ומושך מעליי את השמיכה, מעביר את עיניו על גופי בנהמה נוספת ולוקח את מתוקי. ״אמרתי לך שאתה לא לוקח אותו!״ אני קופצת מהמיטה ומנסה לקחת ממנו את מתוקי.

״הוא ישתין לי בבית.״ מסנן גבריאל, מסיט את עיניו לגופי כל רגע.

״הוא לא. אני אקח אותו.״ אני מנסה לקחת את מתוקי שוב. מתוקי נובח ונושך את גבריאל. גבריאל לא מניד עפעף.

יש לו סיבולת כמו מישהו שנפצע מספיק בעבר.

״היי,״ אני מנסה להרגיע את מתוקי. אני מרימה את ראשי לגבריאל. ״תעזוב אותו. עכשיו.״ אני נוהמת.

״לא.״

כשהייתי במקום ההוא, הדבר היחיד שגיליתי, זה כמה גברים נכנעים לגוף של אישה מהר מאוד. גבריאל לא מצליח להתרכז בעיניי כשאני חשופה ככה.

אני מעבירה את היד באיטיות על הבטן שלי. גבריאל נושף בכעס, ״אלאדין. תפסיקי.״

אני גם יודעת שגבריאל בתקופת יובש שלא חווה מעולם. הוא בקלות יכנע לרצון שלי.

המבט שלו גורם לי להרגיש יפהפייה, ולא כמו שאר המבטים שגרמו לי להרגיש זולה. אני מתחילה להרגיש עקצוצים נעימים בכל הגוף רק מהמבט שלו.

הוא לא משחרר את מתוקי, עדיין. אני מחליקה את אצבעותיי על התחתונים. ״תורידי אותם.״ קולו נשמע כמו פקודה זועמת.

״תשחרר את מתוקי.״ אני מנהלת איתו משא ומתן.

״קודם את,״ הוא מתעקש. אני מורידה את התחתונים. ״תשכבי על המיטה.״ עוד פקודה עצבנית.

״קודם תשחרר את מתוקי.״ אני ממלמלת, סמוקה ומעוצבנת שהוא עובד עליי.

״תשכבי.״ הפקודה שלו מעבירה לי צמרמורת. אני שוכבת על המיטה. הוא יורד על ברכיו ממש קרוב אליי, משחרר את מתוקי, ולפני שאני מספיקה להתיישר, השפתיים שלו על איברי.

אני נושפת בהפתעה. ״לא!״ אני ממלמלת, מנסה להתנגד לכל מה שאני מרגישה.

הלשון שלו עושה קסמים ואני כמעט גומרת במקום. הוא מתגרה בי ומכאיב לי, אבל כאב שאני מוכנה לשאת.

״גבריאל,״ אני מיבבת.

ואז הכול מצטבר בבטן התחתונה שלי. אני מקמרת את גבי. אצבעו גולשת לאיברי במהירות. הקצב מהיר ונראה שהוא כועס. עיניו כהות והוא לא מוריד אותי ממני.

הוא מפסיק שנייה לפני שהגל מגיע. ״אל תעצמי עיניים, אחרת אפסיק.״ הוא מאיים.

אני מיבבת, ״בסדר,״ אני מזיזה את אגני מעט.

האצבע שלו מחליקה שוב לאיברי. ״את רטובה רק בשבילי. פאק.״ ואז הוא ממשיך עם הלשון הקסומה והפה הנהדר, ואני רואה לגמרי קסמים. כוכבים מול העיניים. גל של אורגזמה מטורפת!

אני נעשית רועשת תוך רגע.

הפה שלי נפער. אני לא עוצמת את עיניי מהפחד שהוא יפסיק. עיניי מתמלאות דמעות כשהאורגזמה נגמרת. איברי פועם בהיסטריה.

גבריאל נעמד במבט אפל ומאופק. ״אני לוקח את מתוקי לטיול.״ ואז הוא יוצא מהחדר ואני מרגישה מובסת.

על גבריאל אי אפשר לעבוד, כי לא משנה כמה גברים ראיתי בחיי, גבריאל לא היה כמוהם. הוא היה חזק יותר, רכושני יותר, מטורף יותר, יפה יותר.

הוא תמיד היה יותר.

האורגזמה הופכת אותי לעייפה.