יש את היום הזה שקבעו בו כי היום נזכרים.
אבל אני נזכרת כל יום,
ודווקא ביום שכולם נזכרים אני שוכחת.
אני כל יום חיה כשהמחשבה הבאה עלייך,
וכל פעם שאני נעלמת, אני נעלמת לתוך העולם שלך.
ודווקא ביום הזה אני חוזרת.
כל שאר החברים שלי ממשיכים לחיות,
ולפעמים אני תוהה לעצמי האם הם גם כמוני,
מחביאים כלכך הרבה בתוך המחשבות.
ואם כן, אז הכל בסדר, אני בדיוק כמוהם וככה זה העולם.
ואם ככה זה העולם, אז אני לא רוצה בו לחיות.
ולפעמים אני אומרת שאני לא רוצה להכיר יותר,
שטוב לי בתוך העולם הצפוף שלי.
ואז החברים מביטים בי אחרת,
מכווצים את הפנים ואומרים "באמת?"
ואיך אני אסביר להם שטוב לי בתוך החושך,
כי בתוך הצפוף הזה אתה קרוב אליי יותר.
יש ימים שכולם בוכים,
אבל אני בוכה כל יום.
ולפעמים אני כבר שוכחת ומתבלבלת,
העיניים שלי בשביתה עם הדמעות.
וכשאנחנו צופים בסרטים עצובים עם חברים אני מתאפקת,
אני לא רוצה שיזהו את האמת שמוסתרת מבעד לזגוגיות.
YOU ARE READING
Heart & soul • דברים שכתבתי
Poetryאני אוהבת לקרוא דברים עמוקים, לתהות על קיום העולם והאנושות, ולצלול למעמקי הפילוסופיה. בראש שלי יש עולם שלם שגם אני עד היום לא הצלחתי לפענח את כולו, כל יום הוא משתנה.. כאן אפרסם את הדברים הקצרים שכתבתי ושמרתי שנים רבות במגירה... #זוכה תחרות כתיבה/קטג...
