אני זוכרת את היום הזה שסיפרתי לחברים שלי פרק מתוך סיפור חיי.
באותו הערב כשישבנו כולנו במעגל על ריצפה קרה עוד במדים מלוכלכים אחרי יום מעייף.
היום אני לא יודעת להסביר מה חשבתי לעצמי ואיך הגעתי לרעיון הזה לבוא לספר, משהו כלכך מוזר שכיום בחיי המרתון של להספיק לא הייתי מעזה לעשות.
אבל אז זה היה מקובל ורצוי, כולם ישבו שם בשקט כמו קהל שקנה כרטיטים להופעה מבוקשת ורק מחכה שהשחקן יעלה.
אני פשוט דיברתי, סיפרתי הכל מבלי לחשוב פעמים, את כל אותם הטקסטים ששיננתי בראשי במשך כמה שנים שהרגישו לי כמו דקות ספורות. פשוט דיברתי, והמילים יצאו ממני כמו נהר זורם בחורף.
והם שם הקשיבו ושתקו, ספגו כל מילה שזרקתי לאוויר.
וכשלבסוף סיימתי וחזרתי לעולם הנוכחי, לאותם המדים המלוכלכים והמגה של הריצפה והנעליים הבלויות והלא נוחות, רק אז שמתי לב לדמעות.
אלו היו הדמעות של חברים שלי.
לא ביקשתי אותם, וגם לא ידעתי מה הייתה בכלל המטרה שלי.
כל מה שרציתי זה היה רק לשתף, לשתף לעולם, לאנשים שאני אוהבת.
ובכל זאת כשראיתי את אותם והדמעות, שתקתי,
אני את הדמעות שלי כבר מזמן איבדתי,
ולכן הרגשתי שהפעם אני גם שותפה להן,
שאלו לא רק דמעות שלהם, אלא גם שלי.
באותו הערב הבנתי לפתע,
כי את הפרק מתוך הסיפור הזה עוד לא סיפרתי לאף אחד.
לשנייה קצת התבלבלתי, ולא הבנתי,
הרי סיפרתי כלכך הרבה פרקים מתוך סיפור חיי.
אפילו היו כמה שחזרתי עליהם כי הם היו מצחיקים ומעניינים.
אבל את הפרק הזה עוד לא סיפרתי.
וזה היה לי מוזר,
כי אותו הכרתי הכי טוב,
עליו אני חוזרת כל לילה,
אותו אני קוראת בכל שתיקה קטנה,
את הפרק הזה אני מכירה בעל פה.
כי את הפרק הזה חזרתי שוב ושוב כמו מנטרה,
מנטרה שחזרתי עליה עם עצמי בליווי אלפי קולות.
ואלו היו הקולות שלי.
באותו ערב הבנתי לראשונה,
כי הכנסתי לתוך הפרק שלי עוד קוראים,
והם השאירו שם את החותם שלהם.
ואני יודעת שלתמיד אזכור את הפרצופים של הקוראים הראשונים.
ומאז אני לא מספרת את הפרק הזה שוב,
מאז אני פוחדת להוציא אותו לאור מחדש,
מאז יש לי פחד שהוא לא יהיה ברור לכולם.
שיבואו אנשים שירפרפו בדפים,
ואז ילכו.
אך אני אזכור אותם לתמיד,
את מגע אצבעותם על האותיות והדפים,
אזכור את המילים ותגובות,
אזכור הכל;
אך הם ישכחו
וימשיכו הלאה לקרוא פרקים אחרים.
מאז אותו ערב שהיה לי זכור לתמיד,
הפרק של סיפור חיי שמור בכספת.
ולפעמים אני תוהה לעצמי אולי זה הרגע,
אולי זה הזמן הנכון להוציא.
אבל בסוף אני תמיד מגיע לאכזבה,
ומחליטה להשאיר אותו שם עוד קצת.
עד לפעם הבאה שאמצא את הקהל הנכון.
YOU ARE READING
Heart & soul • דברים שכתבתי
Poetryאני אוהבת לקרוא דברים עמוקים, לתהות על קיום העולם והאנושות, ולצלול למעמקי הפילוסופיה. בראש שלי יש עולם שלם שגם אני עד היום לא הצלחתי לפענח את כולו, כל יום הוא משתנה.. כאן אפרסם את הדברים הקצרים שכתבתי ושמרתי שנים רבות במגירה... #זוכה תחרות כתיבה/קטג...
