לפעמים חברים כועסים עליי שאני לא מתגעגעת.
אחרי חופשה קצרה או סופש שחוזרים מההורים,
הם תמיד מצפים כי כשאחזור אומר שהתגעגעתי,
שאתן חיבוק ואגיד;
היית חסר.
אבל בשבילי אלו רק כמה ימים בודדים,
אני הלכתי
וחזרתי
ולהתגעגע לא הספקתי.
חברים שלי לפעמים לא מבינים
למה אני לא מביע את אותם התחושות העזים.
והם אומרים לי שהמקום שלי היה ריק וזה עצוב,
אבל אין לי איך להשיב להם, חוץ מחיוך.
ואני לפעמים לא יודעת איך להסביר לחברים שלי,
שלתגעגע בשבילי זה כואב.
שכשאני מתגעגעת אני יודעת שהבן אדם לא ישוב.
שכל פעם שזיכרון קטן של חיוך
פנים עגולות
ועיניים גדולות
מפלחות בי כאב כמו חרב בלב.
וכי אז אני מתגעגעת,
והגעגוע הוא הדבר היחיד שנותר לי.
אז לפעמים אני רוצה לשמור אותו רק לעצמי
לרגעים טיפה יותר בודדים,
ולא לחלוק אותו עם שאר החברים.
YOU ARE READING
Heart & soul • דברים שכתבתי
Poetryאני אוהבת לקרוא דברים עמוקים, לתהות על קיום העולם והאנושות, ולצלול למעמקי הפילוסופיה. בראש שלי יש עולם שלם שגם אני עד היום לא הצלחתי לפענח את כולו, כל יום הוא משתנה.. כאן אפרסם את הדברים הקצרים שכתבתי ושמרתי שנים רבות במגירה... #זוכה תחרות כתיבה/קטג...
