אני ממחזרת את החמצן באוויר.
אני משחזרת רגעים ישנים – נאחזת במה שמוכר לי והרגיש טוב.
אני נתפסת בעקרונות הישנים שלי – שכתבתי בזמן צעדיי הראשונים.
חוזרת על אותו הדפוס והגופן הישן שנחשק עם הזמן.
האם היקום מיצר לי תבנית או שזאת רק אני שמגבילה את עצמי בתוך קופסה.
לובשת שוב את אותה השמלה הישנה שכבר מזמן גדלת ממנה.
והנה שוב אותו צלצול, אותו חיוך, השמש, הלילה והירח.
האדם אף פעם לא מסתפק במה שכבר יש לו. האם זה לא מספיק שאנחנו פשוט נושמים?
הגלגל מסתובב,
אנחנו משאירים מאחורינו עקבות,
אבל מה הם העקבות שנמצאים מלפנינו? האם זה אנחנו מלפני כמה שנים, רגעים;
או שהתחלנו ללכת עם הפנים לאחור...
אני פוקחת שוב את עיניי, מתעוררת מתוך חלום נוסף עם אותו טעם מר בפה.
האם פעם שקלתם לחדש את השוקולד המריר במדף של המכולת?
YOU ARE READING
Heart & soul • דברים שכתבתי
Poesíaאני אוהבת לקרוא דברים עמוקים, לתהות על קיום העולם והאנושות, ולצלול למעמקי הפילוסופיה. בראש שלי יש עולם שלם שגם אני עד היום לא הצלחתי לפענח את כולו, כל יום הוא משתנה.. כאן אפרסם את הדברים הקצרים שכתבתי ושמרתי שנים רבות במגירה... #זוכה תחרות כתיבה/קטג...
