כמו סביון

157 18 2
                                    




בתוך מהומת החושך

אני עצמתי את עיניי

וציירתי לעצמי נקודת אור.

כיסיתי את פניי,

בשביל להגן עליהם מפני הקור.

לחשתי בשפתיי את תפילותיי הקטנות,

כמו סביון נושר בליל הרוחות.

נשקתי רכות על מצח אימי
משאירה לה את התיקוות שלי,

ויוצאת חשופה לשדה הקרב.

Heart & soul • דברים שכתבתיWhere stories live. Discover now