היא מחממת את הקומקום, וקול צורמני המתלווה עם עננת קיטור של רכבת הקורסת מתחת למסילה, מתפרץ לאוויר וגורם למחשבות באוויר להיעלם.
אני מרים את ראשי ומביט בשעון הישן שנעצר באותה השעה כבר זמן רב, ומחגב לא חזרו עוד לתפקודם. אמי תוך כדי מעשייה במטבח מעיפה מבט גם כן אליו ונאנחת לרווחה "יופי, יש לנו עוד זמן ככה שאפשר לא למהר",
אבל אני יודע שכבר מזמן איחרנו.
לפעמים זה נחמד להרגיש את עצמינו במימד זמן שונה, אבל ברגע שאני יוצא החוצה אני נאלץ להסתנכרן עם השעוני יד הקטנים של האנשים ברחוב.
אני יושב ליד השולחן ומשחק עם החורים שנוצרו עם הזמן על המפה, משחיל את האצבע ומבין שהם רק ממשיכים לגדול ואז תוהה לעצמי, מה יקרה כשהחור כבר יהיה בגודל של המפה. האם אז אמא תסכים לפרוס אחת חדשה?
אמא מוציאה מן הארון את תבנית ופותחת את המקרר עם היד הפנויה "לא שמתי לב שנגמר החלב, רוץ שנייה תביא מהמכולת".
אני קם מהכיסא וניגש אל ארון המעילים בכניסה, הוא כבד והומה במעילים ישנים ועזובים אשר מאיימים ליפול. המעיל שלי מונח בשקט בפינה החשוכה יותר, שם פשוט תמיד היה מקום. לפעמים אני מנסה בעדינות לתלות את המעיל שלי על הקצה המקום הנותר של הוו, אבל תמיד לבסוף הוא מרפה אחיזה ונופל, ואני נאלץ להחזיר אותו שוב לאותה הפינה שבארון. לא פעם שאלתי את אמא מה הטעם להחזיק במעילים לא שמישים, אבל תשובתה הייתה שהם פשוט לא מפריעים.
אני עומד לפתוח את הדלת החוצה אבל אמא עוצרת אותי פתאום "שחכת את המשקפיים שוב, תיקח אותם לפני שיקרה אסון". אני לא באמת צריך אותם, הראייה שלי מעולה. אבל בהתחלה רציתי לראות דרך העיניים שלו ולהרגיש אותו שוב, אז הייתי מרכיב את המשקפיים ורואה את העולם כמו שהדמעות רואות ; טשטוש של גשם בחלון. וככה הייתי מרכיב אותם כל יום ויום, ובדקות אחידות בין הנשימות, כשהשמש הייתה עולה שוב, הייתי מוריד אותם ומביט בשמיים הנקיים, ומקפיא את הרגע בזיכרון.
אני לוקח את המשקפיים ומרכיב אותם "אל תדאגי אמא, אני עוד רגע אשוב". אני פותח את הדלת ועומד לצאת החוצה, לראות את המחוגים חוזרים לתחייה שוב.
YOU ARE READING
Heart & soul • דברים שכתבתי
Poesiaאני אוהבת לקרוא דברים עמוקים, לתהות על קיום העולם והאנושות, ולצלול למעמקי הפילוסופיה. בראש שלי יש עולם שלם שגם אני עד היום לא הצלחתי לפענח את כולו, כל יום הוא משתנה.. כאן אפרסם את הדברים הקצרים שכתבתי ושמרתי שנים רבות במגירה... #זוכה תחרות כתיבה/קטג...
