winter 2012- H.S fanfic

פרק 24+25

פרק כפול ומרגש.  
סתם לא באמת, כאילו בלי הקטע של המרגש.
אני חוזרת לנקודת מבט של הארי ואני ממשיכה אותה מאותו הרגע שהנקודת מבט שלו הפסיקה. מקווה שתתרגלו ללכת אחורה ללכת קדימה.
אז הולכים אחורה.
-
נ.מ הארי
פרק 24:

ועייניה האפורות, שצמאות למידע, מביטות בי.

אני ממלא את גופי באוויר, "רציתי להגיד לך שהתגעגעתי." 

והיא שותקת.

עייניה האפורות מבולבלות, עייפות או שאולי לא מאמינות.

"התגעגעתי מאוד סילבר." אני מצחקק בחירשיות מאולצת. אעשה הכל בכדי להגניב חיוך על פנייה הקרות.

"גם אני אלייך." היא מהנהנת וכשחיוך קטן על שפתייה נמרח אני מכריז בליבי שניצחתי.

ואת השתיקה שבאה אחריי לא יכולתי לפרש. יש שתיקה של עצבות, מבוכה, אבל השתיקה הזאת? אין לדעת.

רגשות האשמה לא צצו אצלי. לפחות לא ברגע הזה. באותו הרגע הייתה בלב שלי רק את סילבר, עם השיער הכהה והעיינים הבהירות.

וללא הכנה שפתייה נוחתות על שלי. ואולי עכשיו עייני, מבולבלות, מפוחדות, נשארות פקוחות בעוד שפתיי עם שפתייה זזות.

זה לא שלא זכרתי את טאפני. למעשה, טאפני התרוצצה במחשבותיי כל הזמן.

ומה אתה עושה? בחור מטומטם. תברח ממנה ואל תתן לה להיפגע. יש לך אחת אחרת שבהולנד עכשיו.

אבל שפתיים טיפשות לוחשות לה מילים, "את יודעת, קר כאן."

"כן." היא מהנהנת בקול סדוק.

"אפשר לעלות למעלה." קול שנשמע כמותי שואל, "אם, את יודעת, אם בא לך?"

היא מהנהנת.
---

ואפשרי והגינוי ולא אסור בכלל לאהוב אישה, או אפילו שתיים או שלוש. אולם הרבה גובל בהפרעה, אבל איש לא שולט על הלב, באה אחת וכבשה ובאה השנייה שכבשה כבר מזמן.
שני דגלים על לב אחד שחושב, שאולי, הוא מוכן וחזק להחזיק שני שליטים על יבשת אחת קטנה. אבל לא... לא הוא לא. הוא חלש, הוא עלוב, הוא יגרום לריבים, מלחמות וכאב.

"את יפה סילבר." חיוך עולה על פניי כשסילבר מתיישבת קרוב אליי.

"תודה הארי." היא אומרת ומטה את ראשה, "גם אתה נראה לא רע."

אני מצחקק. ושוב, אהבתי את סילבר. מאוד. אהבתי את המבטא החמוד והעיינים החכמות. את החיוך השובב והביישנות הלא ברורה. ושפתיי על שפתייה נצמדות, וגופה לאחור נשכב ואני מעליה. ידיי על מותנייה החמות מונחות.

"סילבר." אני מלמל ושפתיי על צווארה מונחות ושיניי את עורה הדק נושכות קלות.

וגופי על גופה נצמד, וגופי הקר בגופה מתחמם. וסילבר משותקת תחתיי, רק יידיה החמות מתחת לחולצתי עוברות ואת גבי מלטפות.