זה התחיל בחורף שלפני שלוש שנים. חורף 2012.
שנים יפות.
חג המולד,
תקופה יפה.
בחורף 2012 הייתי בת שש עשרה.
תקופת ריגושים.
נחתנו בבריטניה הקרה, כמו כל חג מולד, אני נפרדת מאמא והולכת לגור אצל דודה קלי עם אבא לתקופת החג.
בשדה התעופה העמוס אני פוגשת אותו, עטוף במליוני שכבות בגדים.
הוא נראה אותו דבר, הוא תמיד נראה אותו הדבר.
שיערו השחור תמיד נראה כאילו עומד להלבין, קמטיי גיל ה'עוד מעט בן חמישים' מעטרים את פניו הבהירות ועיניו הכוחולות נוצצות.
הוא מחבק אותי חזק.
אנחנו נוסעים לבית שלו שבמרחק שעה וחצי משדה התעופה הגדול.
כמו כל החמש שנים הקודמות, מאז שהוא ואמא התגרשו. הוא עבר לבריטניה וכל חג מולד אני איתו בבריטניה. שזה טוב, לאמא יש כבר שלוש שנים חבר חדש, עם משפחה אחרת, הם עושים את חג המולד ביחד, משפחה אחת. הם לא משפחה שלי.
כשהוא מחנה את מכוניתו מתחת לדירתו אני רצה אל חדרי וכשאני מסיימת לשים במזוודה שלי בגדים נוספים שהשארתי בביתו אנחנו יוצאים, במרחק של רבע שעה במכונית, לבית של דודים שלי.
בריטניה מאופיינת בדירותיה המיוחדות והצמודות קרקע, מה שאין כל כך בניו יורק.
מה שמיוחדת בדירתה של קלי, אחותו הבכורה של אבי, שהדירה ממקומת על שטח די גדול, יש שני מבנים צמודי קרקע שמחוברים בחצר יפיפיה וענקית, ושם אנחנו, כל המשפחה, נוהגים מאז ומתמיד להיות.
מבנה אחד, גדול ומעוצב יפה, שייך אל המבוגרים: סבתא, קלי, אדם- אבא שלי והאחות הקטנה שמבינהם, מאדי.
במבנה השני, והקטן יחסית, אנחנו, הבני דודים: הבן הבכור של קלי, מייק יחד עם אחותו התאומה, מייקלה, אני, הבת היחידה של אבי, והילדים של מאדי, ג'ק, לורן ופלור-אלה.
מייק, מייקלה ואני בני שש עשרה. ג'ק גדול מאיתנו בשלוש שנים ואילו לורן קטנה מאיתנו בשנה.
"סילבר!" הראשונה באה סבתא שלי, עוטפת אותי בחיבוק חם וריח יסמין נוטף ממנה. "מה שלומך?"
"בסדר." אני עונה.
"ומה שלום אמא?" היא שואלת, מתוך נימוס.
"היא בסדר גמור." אני מחייכת.
קלי נושקת לשתי לחיי בעוד שמאדי מסתפקת רק בליטוף שיערי הארוך.
כשאני מגיעה למבנה שלנו, הראשונה שקופצת לזרעותיי זאת פלור-אלה בת העשר.
"סילבר! הגעת!" היא צועקת והמבטא הבריטי שיוצא מגרונה מעלה לי חיוך על השפתיים.
"סילבר הגיעה לורן!" היא צועקת לכיוון המדרגות ולאחר כמה שניות בריצה מגושמת מגיעות לורן ומייקלה.
"אלוהים סיל." מייקלה מחבקת אותי בחוזקה.
מייקלה הייתה בריטית. טוב, כולם היו, אבל היא הייתה מנומסת ועדינה, ועייניה הגדולות והשחורות התמזגו מצויין עם עורה הבהיר ושיערה הבהיר. "התגעגעתי כל כך." היא מחייכת ומפנה מקום ללורן שעמדה חסרת סבלנות.
לורן היא קפיץ מלא רגשות. היא לא יכולה לשבת בשקט. היא חונקת אותי בחיבוק ענק. "חיכינו לך." היא צוחקת.
"ואיפה מייק וג'ק?" אני שואלת בעודי סורקת את הבנה הגדול.
"פה." קולו של מייק נשמע מאחורי ואני מסתובבת.
מייק, כמו מייקלה, בהיר, בעל שיער בלונדיני ועיינים גדולות ושחורות. הוא היה רזה וגבוה, מאז ומתמיד כינו אותו חוט.
"חוט!" אני מחבקת את גופו הדק בחוזקה.
"גדלת קרציה." הוא צוחק ומביט בגופי ואז לוחש, "ממש. התפתחת." הוא קורץ ואני מגלגלת את עייני.
הוא מבחין בגלגול עייני וצועק, "תפסיקי להשוויץ בעיינים הניו יורקיות שלך." הוא מזעיף את פניו.
אני נאנחת.
ואז הגיע מן הדלת הגדולה ג'ק, ג'ק בן התשע עשרה. לעומת בני דודינו מצד קלי הבלונדינים הוא זכה לשיער שחור ועיינים שחורות. הוא גבוה אך לעומת מייק הוא, מוצק ודי שרירי.
"סילבר?" הוא שואל בקול מופתע ואחרי שהוא בוחן אותי בעיניו הוא נושק ללחיי. "עבר המון זמן." הוא צוחק, וצודק.
לעומת שאר בני המשפחה, שאותם ראיתי שנה שעברה, אותו לא ראיתי שנתיים. חג מולד קודם הוא היה בטיול גדול, הוא לא בא.
"יותר מדי זמן." אני אומרת.
ואז מבחינה, לצידו, בחור אחר.
"תכירי, הארי סטיילס." ג'ק מציג את הבחור שעומד ממולי, "הוא כבר עשה היכרות עם כולם, רק לא איתך." הוא אומר ואז מציג אותי, "הארי תכיר, בת דודתי, סילבר בראון."
עיניו הירוקות נעוצות היישר אליי וכף ידו הגדולה משוטת לכיווני, "נעים מאוד." קולו צרוד ועמוק והמבטא שלו מסגיר את היותו בריטי.
שיערו הכהה מסתיר את אוזניו, כובע גרב ירוק מונח על ראשו ועל גופו החסון וכתפיו הרחבות עוטפת חולצה ארוכה ואפורה ומכנסי ג'ינס שחורים המעידים על כך שחזר מטיול בשלג.
ברגע שיידי נוגעת בידו החמה הוא מחייך אליי בשפתיו הורודות חיוך מלא שיניים שחושף גומות עמוקות בשתי הלחיים.
יש כאלה שייזכרו את הנשיקה הראשונה שלהם,
יש כאלה שייזכרו את הפעם הראשונה ששכבו,
יש כאלה שייזכרו את הדייט הראשון שלהם,
יש כאלה שייזכרו את הריב הראשון.
אבל אני? אני אזכור את הלחיצת יד הראשונה שלי עם הארי סטיילס.
YOU ARE READING
winter 2012- H.S fanfic
Fiksi Penggemarיש כאלה שייזכרו את הנשיקה הראשונה שלהם, יש כאלה שייזכרו את הפעם הראשונה ששכבו, יש כאלה שייזכרו את הדייט הראשון שלהם, יש כאלה שייזכרו את הריב הראשון. אבל אני? אני אזכור את הלחיצת יד הראשונה שלי עם הארי סטיילס. *** הסיפור גמור ***