"אוקיי אני רואה לאן זה ממשיך, תעצרו פה ושלא תעזו להוציא עוד מילה!" שון אמר לנו והושיט לעברנו אצבע מזהירה.
"אבל,"
"לא! תנו לי להגיד משהו וללכת ואז תמשיכו לריב כמו שניי ילדים קטנים! לעזאזל איתכם אתם רבים יותר מזוג נשוי!" הוא אמר במבט מיואש וטיפה חייך.
אני בסך הכול מנסה להפוך את החיים שלו ליותר בריאים, זה הכול. הוא צריך להעריך את זה, ילד מעצבן הוא לא רואה שאני דואגת לו?
"יופי. עכשיו תלחצו ידיים ותתחבקו." הוא אמר כמו איזה יועץ זוגיות והביט בשנינו, חיכה שנעשה את זה.
הסתובבתי עם כול הגוף שלי אליו וישבתי ישיבה מזרחית מולו. הוא חייך אליי וגם אני אליו.
"קח. אם אתה רוצה להרוס את הבריאות שלך, בכיף. אבל לא מולי. איבדתי כבר חבר אחד, אני לא מוכנה לאבד עוד אחד בגלל הרעל הזה." אמרתי לו בחיוך קטן, לא רציתי להעכיר את האווירה אבל הוא יודע עד כמה אני שונאת שהוא מעשן והוא יודע את הסיכון ואת המחלות שכרוכות בדבר הזה, אבל בכול זאת מעשן את זה.
במקום לקחת את הסיגריות הוא משך אותי מכף היד אל החזה שלו וכרך את זרועותיו סביבי.
"את לא תיפתרי ממני כול כך מהר." הוא לחש לי באוזן. חייכתי. אני יודעת שהוא משתדל עם הסיגריות והכול בגללי, אבל הייתי רוצה שהוא לא ייעשן בכלל ואם זה תלוי בי זה יקרה.
"ככה אני אוהב אותכם. עכשיו לפני שהשקט הזה ייגמר ותתחילו לריב שוב, אני והשותף שלי הולכים היום למסיבה לכבוד השנה הראשונה. מה אתם אומרים, ניראה אותכם שם?" הוא שאל אותנו. מבחינתי זה היה כן וגם מג'ייק קבענו שנדבר כבר בערב ונלך ביחד ושון הלך, יותר נכון ברח.
ישבנו וסיימנו לאכול את הארוחה שג'יי הכין, בלי לריב אפילו פעם אחת.
שמענו צליל הודעה וזה לא יכל להיות הפלאפון שלי כי שלי היה בחדר בהטענה, וגם לא של ג'יי הצליל של ההודעות שלו שונה מיזה. הסתכלנו על הספה ששון ישב עלייה וראינו אורות מהבהבים, ג'יי קם מהספה אל הפלאפון.
"כמה זמן את חושבת שיעבור עד שהוא ישים לב שהוא נעלם לו?" הוא אמר וגילגל את הפלאפון בידו.
"לא הרבה, לך תביא לו את זה." אמרתי וציחקקתי.
אני הייתי משתגעת עם הפלאפון לא היה עליי, אני פרנואידית שזה מגיע לזה, יש לי שם הכול וזה יהיה מבאס לאבד את זה.
"אני כבר חוזר."
נקודת המבט של ג'ייק-
תיקתקתי בדלת שמול הדלת שלנו, הדירה של שון והשותף שלו. שמעתי צעדים מתקרבים אל הדלת הפרצוף שלי היה תקוע בפלאפון שהתגלגל בין אצבעותיי בזמן שאני מחכה שיפתחו לי.
"שכחת את הפלא...פון" בלעתי את הרוק שלי בכבדות. מה...? ל-לא נכון. לא נכון.
מה קורה פה? אני הוזה?! אני הוזה. זה לא יכול להיות. לא זה לא יכול להיות אני מדמיין. אני אסגור את העיניים ואפקח אותם וההזייה המזדיינת הזאת תפסיק, אני בטוח.
עצמתי עיניים חזק ופקחתי. זה לא יכול להיות.
"אחי הכול טוב? אתה צריך משהו?"
"הא... לא, ז-זאת אומרת, כן, כן." גמגמתי, אפילו משפט אחד לא הצלחתי להוציא מהפה שלי. הוא העתק שלו, הוא כול כך דומה לו.
"ג'ייק מה אתה עושה פה?" שון פתאום הופיע מבעד לדלת.
"אני, אני רק באתי להביא לך את זה, שכחת את זה אצלנו." אמרתי לו והושטתי לו את הפלאפון. פחדתי להיתקל במבט שלו שוב זה הפחיד אותי עד כמה הוא דומה לו.
"תודה אחי, בוא כנס מה אתה עומד בדלת." הוא אמר והכניס אותי לדירה שלהם שלא הייתה כול כך שונה משלנו.
"אני רואה שכבר הכרתם, דרק, ג'ייק חבר ילדות שלי, ג'ייק דרק השותף שלי. תכירו אני הולך להביא שתייה." שון אמר והלך למטבח.
"אתה בסדר? שפתחתי לך את הדלת לא נראת כול כך טוב." הוא אמר לי. העברתי מבט קצר עליו. ניסיתי כמה שיותר לא לבהות אבל זה היה חזק ממני.
"הכול טוב, זה סתם." חייכתי חיוך קטן ומאולץ. אני לא מאמין שזה השותף שלו. לא מספיק ששון פה וחשבתי שאין דבר שיפתיע אותי יותר מזה, עכשיו אני אמור להיתקל בהעתק של אוון כול יום?
שיט. אלי. היא תישבר שהיא תראה אותו, היא סבלה מספיק בגלל אוון אני לא רוצה שזה יחזור על עצמו.
"תגיד לו שהייתי חייב לעוף, ניפגש כבר בערב." חייכתי אליו ופניתי אל הדלת.
יצאתי משם בלי לשמוע מה הוא ענה בכלל.
YOU ARE READING
let him go
Romanceאליסון היא בחורה יפייפיה בעלת שיער חום וארוך ועיניים ירוקות עדינות ומהפנטות. החטא הכי גדול שלה היה לאהוב את את אותו בחור בכול ליבה, את אוון. היא כבר דימיינה את החתונה הצנועה על הים, את הילדים מתרוצצים בין רגלייה ואותם מזדקנים יחד וחיים בעושר ואושר ב...
