let him go

chapter 13- צרחות של אושר

מיהרתי לפתור את המבחן כדי שאני לא אפסיד את המשחק של הבנים.
"סיימתי!" נאנחתי ולחשתי בשקט כדי לא להפריע לשאר החברים שלי שעדיין עושים את הבחינה. הכנסתי את העט לתיק והנחתי אותו על כתפי, הרמתי את את המבחן וקמתי להניח אותו על השולחן של המורה.
"כול כך מהר? גברת אליסון אני מזכיר לך שהמבחן הזה חשוב להמשך שלך פה." הנהנתי בחיוך, אני בטוחה בתשובות שלי, אני יכולה להגיד שזה היה אפילו טיפה קל. כנראה שהלמידה בדירה של דרק ושון עזרה לי נורא.
אחריי ששכנעתי את המורה שלי שאני בטוחה
בבחינה יצאתי בריצה למגרש הכדורגל ששם יתקיים המשחק הגדול שלהם. שראיתי שהמשחק עדיין לא התחיל והאנשים עדיין מתמקמים להם על הכיסאות החלטתי ללכת לחדר ההלבשה להגיד לג'ייק בהצלחה, לא הספקתי להגיד לו את זה כי היום בבוקר יצאתי מוקדם מהבית.
כשנכנסתי לא יכולתי שלא להבחין במבטים של כולם עליי אבל זה לא הזיז לי באתי במטרה אחת טוב שלוש ששלושתם היו עם הגב אליי.
שמתי לב לסרט צהוב על ידו השמאלית של דרק והבנתי שלפני שבאתי המאמן שלהם גילה להם מי הקפטן של הקבוצה.
ג'ייק סיפר לי שהוא נתן להם זמן עד למשחק הראשון להוכיח את עצמם ולזכות בתואר הזה וכנראה שדרק הוכיח את עצמו כראוי.
זה קצת הזכיר לי את אוון. הוא גם היה הקפטן והביא לקבוצה שלו הרבה ניצחונות. לא הפסדתי משחק אחד שלו וכול גול שהיה מבקיע הוא היה מחפש אותי בקהל ורק המבט שלו בי היה גורם לי להרגיש הכי מיוחדת שיש בין כול המעריצות שלו שם.

לעזאזל עם ההרגשת חיסרון הזאת בלב בכול פעם שאני רק חושבת עליו.

מחקתי את הדמעה הארורה שזלגה לי וחיבקתי את ג'ייק מאחורה וכשהוא ראה את ידיי כרוכות סביבו הוא סובב אותי וכרך את ידו השמאלית סביב צווארי.
"מפלצת באת להגיד לנו בהצלחה?"
"כן קוף. בהצלחה שון כבשון..." לא יכולתי להמשיך את המשפט כי שון חסם את הפה שלי עם ידייו.
"אני מבין שנזכרת, אבל לא אומרים דברים כאלה בקול." הוא סינן בין שינייו גורם לנו לצחוק. כן נזכרתי, יותר נכון ביקשתי מאמבר לצלם לי את הספר מחזור של כיתה ד ורק תמונה אחת הספיקה כדי לגרום לי להיזכר בו, בילד המתולתל שלא היה מפסיק להציק לי ויד ימינו של ג'ייק.
"אוקיי אוקיי."
"בהצלחה דרק ומזל טוב." סובבתי את המבט לדרק ואמרתי לו והצבעתי על הסרט שעליו.
"תודה." הוא הביט בי לשנייה והתכופף לסדר את הגרביים שלו. טוב הוא מוזר.
"מה איתי? אני לא מקבל איזה בהצלחה?"
"בהצלחה קוף, אני בטוחה שתשחק אותה שם. אם אתה צריך עידוד תחפש אותי בקהל." כשסיימתי לדבר הוא חיבק אותי יותר חזק והרים אותי טיפה למעלה.
"אחח מה הייתי בלעדייך מה?" הוא הוריד אותי.
"אני גאה בך." הוא לחש לי באוזן. הבנתי על מה הוא מדבר, על זה שאני מנסה להסתדר עם דרק, אני יודעת שזה מה שהוא כול כך רצה.
חייכתי עליו נפרדתי מהם והלכתי למצוא לי מקום ישיבה כשראיתי את קלואי מנופפת לי שמחתי שהיא שמרה לנו מקום למה כול המקומות היו תפוסים לחלוטין.
"את מלכה!" חיבקתי אותה ונשקתי לה בלחי.
"אני יודעת."
"שחצנית." דחפתי אותה עם היד ושנינו מחאנו כפיים שהשחקנים נכנסו למגרש.

"אני לא רוצה להסתכל. הוא הכניס? הפסדנו? נו מה קורה תגידי לי!!!" הוזזתי את כפות ידיי מעיניי והדבר הראשון שראיתי זה את השוער של הקבוצה היריבה מזנק לעבר הכדור ומפספס אותו.
בשנייה הבאה צרחות של אושר ושמחה הציפו את אוזני ואני רק עמדתי וחייכתי כשהמבט של דרק נעצר על שלי שלפחות שניי שחקנים קפצו עליו. הכאב הנעים הזה בבטן שהרגשתי היה מוזר, אפילו מאוד.
"בואי למטה!" קלואי גררה אותי אחרייה וניתקה את הקשר עין שלי איתו.

נעצרתי בסוף המדרגות.
"נו בואי."
"לכי אני כבר באה." זה הוא? מה הוא עושה פה?
"מר סמית? זה אתה?" הוא הסתובב אליי וברגע שראיתי את פרצופו נפל לי האסימון.
"אנחנו מכירים?" הוא שאל אותי.
זה לא ייאמן, עכשיו אני מבינה מאיפה הדימיון הרב כול כך בין אוון לדרק. הפרצוף שלו היה בדיוק כמו אבא של אוון אבל עם כמה שינויים כמו בין אוון ולדרק, כמו הנקודת חן על הקצה של השפה העליונה שיש לאבא של דרק.
אוופ כמה מבולבלת הרגשתי עכשיו.

"אני מצטערת, כנראה התבלבלתי סליחה." הסתובבתי והמשכתי ללכת.
"את ידעת את השם שלי אז כנראה שלא התבלבלת, הכול בסדר?" הקול שלו גרם לי להסתובב אליו.
"אני מניחה שאתה האח התאום של רוני סמית, זה נכון?" רוני זה אבא של אוון, גם עיוור היה רואה את הדימיון בניהם.
"זה נכון. איך את מכירה אותו?"
"אני אהמ... אני הייתי החברה של הבן שלו, אוון." הוא הסתכל עליי שוב אבל במבט עצוב והינהן.
"הוא היה ילד מיוחד. ואת יודעת שאני חושב על זה עכשיו הוא היה אצלנו לפני שהוא... ולא הפסיק לדבר עלייך את באמת גרמת לו להיות מאושר בכול הסיוט הזה שהוא עבר. ואני מודה לך על זה." אני מוחמאת וזה מחמם לי את הלב שהוא חשב עליי גם שלא הייתי לצידו ושאני זאת שגרמה לו להיות מאושר. אבל אנשים לא הבינו כמה שזה היה ההפך וכמה שהוא זה שגרם לי להיות מאושרת, הילדה הכי מאושרת ונאהבת בעולם. הוא כול מה שהיה לי וכול מה שחשבתי שיהיה למשך כול החיים שלי וזה נגמר, בבת אחת ובלי שום התרעה מוקדמת, הרגשתי כאילו חלק ממני הלך והשאיר אחריו ריקנות.
אבל האהבה שלי אליו עדיין איתי הוא היה ויהיה חלק כול כך חשוב בחיים שלי. אני בחיים לא אשכח אותו.
"אני חייבת ללכת, היה נעים להכיר אותך." חייכתי אליו והלכתי משם אל הרכב שלי לא נותנת לדמעות שלי לזלוג עד לרגע שסגרתי את הדלת.

רציתי להוציא לכם כבר פרק ולא להתעכב אליו, סורי שזה קצר אני מקווה שתהנו ממנו.
אוהבתת