let him go

chapter 10- לא רוצה לאבד אותך

"אני לא חושבת שזה רעיון טוב." אמרתי. לאחר מכן ישר הורדתי את המבט שלי ממנו, מסתכלת על כול דבר אחר רק לא עליו.

"ממה את מפחדת?" הרמתי את מבטי אליו כשראיתי אותו מתקרב אליי לאט.
"א-אני לא מפחדת..." בלעתי את רוקי.
מודה שהקירבה ביננו לא היטיבה לי ורק הלחיצה אותי יותר מאחר והוצמדתי לדלת.
"אז למה את מרחיקה אותי ממך?"

בשלב הזה כבר חיפשתי תשובות, הרי אני יודעת שזה לא הוא אני יודעת שברגע זה אני לא מדברת עם אוון אלא עם בן אדם אחר אז למה אני נותנת לפנים שלו להרחיק בינינו שאני אפילו לא מכירה אותו?
"אני לא יודעת..."

"אז נדבר?" הוא שאל אותי עם חיוך קטן והנהנתי בראשי.
"נדבר."

"ג'ייסון?!" הבטתי הצידה וראיתי אותו יוצא מהמעלית. רצתי אליו וקפצתי עליו בכזה חיבוק כאילו לא ראיתי אותו שנים. הוא הרים אותי וסיבב אותי לא יכלתי שלא לצחוק.
אני לא מאמינה שגם הוא פה.

זה דבר שאני באמת מודה עליו. שיש לי חברים שתומכים בי שהם כמו משפחה בישבילי, הם כול מה שאני צריכה עכשיו.

"הן לא אמרו לי שאתה גם פה." אמרתי עדיין מצחקקת מהחיבוק כשהוריד אותי לקרקע.

"אני לא מתפלא. אבל עזבי אותן התגעגעתי אלייך." הוא אמר והוזיז קבוצת שיער למאחורי האוזן שלי והחזיר אותי לחיקו בעזרת אותה יד.
"גם אני, מאוד." אמרתי לו ויצאתי מהחיבוק שלו. באמת התגעגעתי אליו עזבתי שרק סידרנו את העיניינים בינינו ולא יצא לי לראות אותו או לדבר איתו.

"מ-מה?" הסתכלתי אליו כדי לראות לאן הוא מביט והבנתי, הפרצוף שלו היה בדיוק כמו שלי כשראיתי את דרק ביום הראשון, טוב לא כול כך אותו דבר יותר בלי הקטע של הדמעות.

"אלי מה זה מתיחה? כי אם כן זה לא מצחיק בכלל." הוא הביט בי לשבריר שנייה והפנה את המבט שלו לאחר מכן ישירות אליו בבילבול והלם.
"אני מבין שגם אתה הכרת אותו." דרק אמר וגירד את עורפו במבוכה.
"תכיר זה דרק, הוא בן דוד של אוון והוא גר בדירה בדיוק מולי." אמרתי והבטתי בדרק.
זאת הפעם הראשונה שאמרתי את זה בקול, זה נשמע כזה הזוי.

צילצול הפלאפון שלו גרם לו לנתק את המבט שלו ממני למסך הנייד.
"אני מצטער אבל אני צריך לעוף, ביי אליסון ביי..."

"ג'...ג'ייסון ג'ייסון." הוא השלים אותו בגימגום.
הוא הביט בי בפעם האחרונה ונכנס למעלית.

"אלי עצרי!" לא שמעתי לקולו ונכנסתי לבית היישר למטבח. לא היה לי כוח להסביר עכשיו לג'ייסון מה קורה פה ואני יודעת שהוא ישאל את זה. מזגתי לי לשתות ושתיתי הכול בשלוק אחד.

"היי בואי לפה." ג'ייסון תפס בידיי והושיב אותי על הכיסא בר. הוא הביט בי במבט של 'תתחילי לשפוך הכול ואני לא הולך לוותר לך על זה'. נאנחתי "רק תבטיח לי שלא תספר את זה לאמבר ומייגן." הוא הנהן והאיץ בי והתחלתי לספר לו הכול, על איך גיליתי את זה על איך שהגבתי והתנהגתי בעקבות זה, על זה שג'ייק לא מדבר איתי ועל זה שהחיים שלי לעולם לא נראו רע יותר. זה הכול בקצרה.
"וואוו אלי את בסדר?" הנהנתי בראשי ומיד לאחר מכן הנדתי ועצמתי את עיניי בחוזקה.
עיניי נסגרו כמו גדר לדמעות. לא נותנת להם לצאת.
"אם אני בסדר?
בטח. בסך הכול עברתי לגור מול העתק של חבר שלי שמת, הא וגם לומדת איתו באותו קולג' ובנוסף להכול ג'ייק לא מדבר איתי. כמו שאמרתי הכול בסדר." אמרתי בציניות גמורה, לא יודעת אם לצחוק או לבכות ודיי מאסתי מלבכות. הוא הסתכל עליי במבט מרחם, ששנאתי כול כך והכניס אותי לחיקו.