chapter 8- ?מה את עושה פה

571 48 6
                                    

רגע... אני אמרתי עכשיו אוון?
"שכח מזה." לקחתי את הפלאפון שלי מידו וברחתי משם דרך כול הסטודנטים.
אני לא מאמינה שקראתי לו אוון, אני כול כך מטומטמת ופתטית.
למה אני בוכה תמיד? נימאס לי לבכות בכול פעם שהוא מוזכר, אם שיחררתי למה אני עדיין מרגישה ככה?

.......

"היי קלואי תגידי, יש לך תוכניות לעכשיו?" אני יודעת שזה נישמע מוזר אבל הייתי חייבת הסחת דעת ולהתחמק איכשהו מלפגוש את ג'ייק.
"אמ... את האמת שלא, למה יש לך הצעה מעניינת?" היא שאלה אותי והכניסה את הדברים שלה לתיק כמוני, זה היה השיעור האחרון להיום, וטוב שכך.
"לא. אבל זה חשוב שזה יכלול אלכוהול והרבה."
"עכשיו? מישהי פה התחילה ברגל שמאל.
יש לך מזל שיש לך עסק עם מקומית, בואי." היא אמרה וגררה אותי אחרייה במורד המדרגות של האולם אל עבר הכניסה. כול כך שמחתי שיש לי מישהי פה ואני לא לבד.
זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו, מישהי שלא יודעת על כול הדרמה הזאת.

נ.מ דרק:
"מה יש לך אתה?" שמעתי את שון אומר לי במעורפל. לא כול כך התייחסתי לכול הדיבורים שלו עד עכשיו.
"אני סתם לחוץ, בכול זאת אימון ראשון שלנו. לא רוצה לאכזב."
סיימתי לשרוך את הנעל השנייה שלי וקמתי ללוקר שלי כדי לקחת את החולצה שלי שמספר אחד עשרה מתנוסס על גבה. המספר של השחקן הכי אדיר שיש מבחינתי, נאיימר.
החלום שלי זה לשחק איתו ביחד, אני מקווה שהחולצה תביא לי מזל.
"אתה האחרון שצריך לדאוג, אתה תשחק אותה כמו תמיד." הוא אמר לי תוך כדי שהוא עושה מתיחות ברגליים. לבשתי את החולצה עליי וסגרתי את הלוקר.
"זה לא כדורגל בתיכון פה שון. יש פה שחקנים אדירים בקבוצה." אמרתי לו והתיישבתי על הספסל. הטיסו לפה בחורים מכול העולם, זאת הקבוצת כדורגל הכי נחשבת בליגת הקולג'ים אני מקווה שהמאמן לא ייתאכזב שהוא בחר בי.
"תעני לי לפחות לעזאזל!" ג'ייק אמר בעצבים לפאלפון ונתן אגרוף ללוקר מולו.
"עדיין לא תפסת אותה?" שון פנה אליו והוא העביר את ידו בשיער בייאוש והנהן.
לא הבנתי על מי הם מדברים.
"את מי?" שאלתי ושתיתי מהבקבוק שלי.
"את השותפה שלו, אליסון ראית אותה אתמול." שון ענה לי והרים את הרגל שלו על הספסל ושרך את הנעל חזק יותר.
"לא רק אתמול גם היום." אמרתי והסתכלתי על ג'ייק וכשהוא שמע אותי הוא הסתכל עלי ישר במבט לחוץ ומוזר.
מה יש לשניהם היום אני לא מבין אותם.
"יאלה חבר'ה לצאת למגרש!" המאמן אמר. כולנו התחלנו לצאת מהמלתחות למגרש, הרגשתי יד מונחת על הכתף שלי והסתובבתי לאחור.
"תגיד מה זאת אומרת ראית אותה? דיברתם?" הוא שאל אותי, לא הצלחתי לפענח את הפרצוף שלו, זה היה ניראה כאילו הוא מנסה להסתיר את זה שהוא בלחץ ומשחק אותה הכי נינוח שיש, אני לא מטומטם קורה פה משהו ואני חייב להבין מה.
"למה אתה שואל?" שאלתי אותו.
"ל-לא סתם היא לא עונה לי כול היום ואולי היא דיברה איתך על זה, יש מצב?" הייתה לי הרגשה שזה לא מה שהוא רצה להגיד והוא הסתבך עם עצמו.
"לא אחי." אמרתי לו קצר ולעיניין.
לא רציתי לספר לו על מה שקרה כי אני לא הבנתי מה קרה שם בכלל, למה היא בכתה? אני עד עכשיו ברגשות אשם שאני הכאבתי לה ולמה לעזאזל היא קראה לי אוון?
זה תיסבך אותי לחשוב על זה עוד פעם.
"פרקר, סמית' שנחכה לכם עוד?" המאמן צעק לעברנו ורצנו אליו.
זה בדיוק מה שלא רציתי שיקרה, עכשיו הוא הולך לשים אלינו עין פי שתיים מהשאר.

אחריי האימון המפרך הזה נסענו לדירה של ג'ייק כול הקבוצה ועוד כמה בנות שבאו לראות את האימון כדי לראות משחק כדורגל.
"איזה הגנה חלשה, מה קורה להם?!" לוק התעצבן וצעק על הטלויזייה.
כולם צחקו מההיתחממות יתר שלו במשך כול המשחק.
זה היה משחק גרוע לשתיי הקבוצות שבאיזשהו שלב לא התעניינו כול כך במשחק אלא דיברנו ושתינו אחד עם השני ורק לוק היה שקוע במשחק.
"אני כבר חוזר." אמרתי לזאת שנמרחה עליי ועליתי למעלה כדי להתפנות.
פתחתי את הדלת הראשונה שראיתי מאחר ולא ידעתי איפה זה השירותים וטעיתי.
זה חדר שינה כנראה של השותפה שלו, אליסון.
סגרתי את הדלת ומשום מה היד שלי לא שיחררה את הידית של הדלת.
הסקרנות הרגה אותי ורציתי לראות מה יש שם, לדעת עוד קצת עלייה.
על אותה אחת עם העיניים הירוקות והמהפנטות האלה שלא יוצאות לי מהראש מהרגע הראשון שהסתכלתי עליהם.
כנראה שהסקרנות ניצחה וניכנסתי לבפנים שוב.
כמה תמונות על השידה שלה תפסו את מבטי ושנייה לפני שהתחרטתי ויצאתי משם העין שלי חזרה שוב על תמונה אחת שהייתה שם. הרמתי אותה והבטתי בה מקרוב כדי לראות שאני לא טועה וזה באמת הוא.
"מה אתה עושה פה?" הסתכלתי עלייה ועל התמונה והתחלתי לחבר את חלקי הפאזל, מהתגובה של ג'ייק בפעם הראשונה שהוא ראה אותי עד לתגובה שלה.

*************
היי בנות!
תודה על התגובות שלכן אתן לא מבינות אפילו כמה זה מדרבן ומחם את הלב שמישהו אוהב את הסיפור שלי.
אני ממש מצטערת שזה מתעדכן מאוחר מידיי אני פשוט בתקופה לחוצה ואני מבטיחה שכשזה יירגע קצת אני אכתוב לכן יותר.
אוהבת אתכן המווון

let him goWhere stories live. Discover now