let him go

chapter 26- ?זה לנצח

לפני שאתן מתחילות לקרוא רק שתדעו שיש תוכן מיני בפרק ומי שרוצה יכולה פשוט לדלג עליו.
מקווה שתהנו.

נקודת המבט של אלי-

פקחתי את עיניי והרגשתי שהראש שלי לא מונח על כרית, כשהתרוממתי הבנתי שכול מה שהיה בלילה לא היה חלום, לפחות חלק ממנו.
הבטתי על כול תווי הפנים שלו, הוא כול כך מזכיר אותו, אבל אין ספק שיש לו משהו מיוחד ושונה מאוון. כול יום הוא מצליח לקחת את הלב שלי ולכווץ אותו רק ממבט חטוף עליו.
קמתי מהמיטה אל חדר האמבטיה שטפתי את פניי וציחצחתי את שיניי, הברשתי את שיערי ויצאתי אל החדר, הוא ניראה כול כך נינוח שלא רציתי להעיר אותו.
יצאתי מהחדר וירדתי במדרגות לקומה למטה.
"יופי התעוררת... תקשיבי אני חייבת ללכת לסאם ו... " קטעתי אותה
"רגע חכי, את הכנסת אותו אתמול נכון?" כשאמרתי לה את זה היא הורידה את המשקפיי שמש שלה מהעיניים והביטה בי במבט שאמר הכול.
"הוא יצר איתי קשר אתמול, אלי לא יכולתי לסרב לו הוא טס עד לפה רק כדי לראות אותך, ואם את שואלת אותי... אל תוותרי על זה מהר." היא חיבקה אותי והתקדמה אל הדלת.
"רגע, מה עם ההורים הם פה?" אמרתי לה שהתאפסתי על עצמי שנייה לפני שהיא יצאה מהדלת.
"הם יחזרו רק היום בערב, הם נסעו לאנשהו."
היא שלחה לי נשיקה באוויר ויצאה.

העברתי את ידי בשיערי בתיסכול והלכתי למטבח מתיישבת על כיסא צמוד לאי ומכסה את פניי עם שניי ידיי.
מה אני אמורה לעשות? איך אני אמורה להתנהג עכשיו?
הורדתי את ידיי ושיחקתי עם צמיד שהיה לי ביד. לפתע הרגשתי שמניחים לי משהו על העיניים.
"אליסון סמכי עליי..." כול הבהלה ירדה לי ששמעתי את קולו באוזן שלי.
"תני לי רק שעה איתך מבלי שהפנים שלי יפריעו לך, אם את לא רוצה אני מוריד את זה עכשיו." הוא סובב אותי אליו למרות שלא יכולתי לראות אותו בכלל. לקח לי כמה שניות אבל לא היה כלום להפסיד.
"ל.. א זה בסדר, אני רוצה." עניתי לו, ולמרות שלא ראיתי הנשימת הקלה הזאת שלו גרמה לי לחיוך, כי ידעתי שהוא גם מחייך.
"אני מבטיח לך שלא תתחרטי. עכשיו תני לפנק אותך בארוחת בוקר." הוא סובב אותי חזרה לאי. ולפי הרעש כבר הבנתי שהוא פתח את המקרר.
"הייתי עוזרת לך, אבל אני לא כול כך רואה." אמרתי לו והצבעתי על כיסוי עיניים שיש לי.
"אל תדאגי נמצא לך משהו." הוא אמר לי בקול ערמומי.

נקודת המבט של דרק-

הוצאתי ביצים מהמקרר וכמה ירקות ושהסתכלתי על הירקות הבנתי כבר איך היא תוכל לעזור. כול כך רציתי שהיא תלמד לראות בי משהו אחר חוץ מה"תאום" שלו.

הבטתי בה לכמה שניות ונשבתי, אני לא יודע מה אני אעשה אם לא תהיי שלי, היא כול מה שאני רוצה עכשיו.
לקחתי קרש חיתוך וסכין שטפתי את הירקות והנחתי הכול על השיש.
"איך את בלחתוך ירקות?" שאלתי אותה.
התקרבתי אלייה, היא חייכה חיוך עדין. אחד שגרם לי להתאפק ולהבין שהיא עדיין לא שלי.
"אתה תעזור לי?" היא שאלה אותי כשהובלתי אותה אל השיש.
"נעשה את זה ביחד."
נתתי לה להחזיק את הסכין ואת המלפפון עמדתי מאחורייה לא צמוד לא רציתי להבהיל אותה. והחזקתי את ידייה, חתכנו את הסלט ביחד שהיא צוחקת ונהנת, כול כך שמחתי. עזבתי אותה לרגע כדי לטפל בחביתה.
"איי!"
"מה קרה?! נחתכת?!" עזבתי הכול והלכתי אלייה מחפש מה קרה לה ביד וכששמתי לב שלא קרה לה כלום והיא צחקה, הבנתי שהיא עבדה עליי וירדה לי אבן מהלב.
"סליחה, הבהלתי אותך?" היא אמרה לי כששטפתי לה את הידיים.
"העיקר שאת בסדר. עכשיו שבי ותפסיקי להוריד לי את הלב לרצפה, האוכל כבר כמעט מוכן." אמרתי לה והושבתי אותה על הכיסא בחזרה כשהיא מנגבת את ידה.