נקודת המבט של ג'ייק-
"מה?" הסתכלתי עלייה ולא זיהיתי אותה, השמחת חיים שלה כאילו התעופפה ממנה מהרגע שהיא התעוררה.
"לא בא לי לדבר ג'יי." היא אמרה לי והניחה את הראש על החלון. הוזזתי את המבט ממנה וישרתי את המבט לכביש. כמה שאני שונא שהיא לא מדברת איתי, זה יכול להטריף אותי.
"בא לך גלידה לפני הטיסה?" אמרתי לה והסתכלתי על הגלידרייה שהייתה מצד ימין שלנו כשעצרנו באור אדום. לא שמתי לב אפילו שהיא תחבה אוזניות לאוזנייה ועצמה עיניים.
וככה הייתה כול הנסיעה לנתב"ג היא שקטה ולא מוציאה מילה ומידיי פעם שמתי לב שהיא מסננת מישהו בפלא, לא יודע מי זה היה אבל לדבר איתו היא לא רצתה.
היום בבוקר נכנס לה ג'וק לראש והיא הזמינה טיסה הביתה. לא יכולתי לנסוע איתה כי יש לי את הנבחרת על הראש, אבל הדיכאון הזה שלה מזכיר לי את ההתנהגות שלה לפני שנה כשאוון מת, ולראות אותה ככה שוב עושה לי רע, בגלל זה העדפתי שהיא תתרחק מפה קצת אולי זה יעשה לה יותר טוב.
כשהגענו הוצאתי לה את המזוודה מהבגאז'
ונעמדתי מולה כשהיא הוציאה את האוזניות מהפלאפון והכניסה לכיס.
"בואי לפה," משכתי אותה אליי לחיבוק.
"נפרדתי מלוק.." הרגשתי את החולצה שלי רטובה ואת הרעד בקול שלה.
"את בסדר יפה שלי?" היא חיזקה את החיבוק שלה בי ולא רציתי לעזוב אותה.
"את האור של החיים שלי, את יודעת את זה?
ואת הבן אדם הכי מדהים שאני מכיר ואני מבטיח לך שאת תיזכי להיות מאושרת כמו שמגיע לך, אני מבטיח לך!
עכשיו תרימי את הראש ותחייכי כי אם תזילי עוד דמעה אחת גם אני אבכה." ניגבתי לה את הדמעות שחיוך קטן מבצבץ בין שפתייה. חיוך שאני כול כך אוהב.
"אני אתגעגע אלייך המון." היא אמרה לי.
"גם אני, אבל האושר שלך הרבה יותר חשוב, עכשיו לכי את תפספסי את הטיסה."
היא נתנה לי חיבוק ונשיקה אחרונים ונכנסה לבפנים.
נכנסתי לרכב ונסעתי ישירות לאוניברסיטה,
החנתי את הרכב ויצאתי עם התיק.
קיבלתי שיחה מאווה ועניתי לה.
"בוקר טוב יפה שלי."
"בוקר חרא..."
"למה בייב מה קרה?
"אלי ט... אני אחזור אלייך." ניתקתי את השיחה וככול שהתקדמתי במסדרון שמתי לב להתקהלות ולקולות המוכרים, הוזזתי כמה אנשים משם וראיתי את לוק מצמיד את דרק ללוקרים כשהוא תופס לו בגרון.
"אם אני אגלה שהיא נפרדה ממני בגללך!"
הפרצוף של דרק היה מופתע.
תפסתי את לוק והורדתי אותו מדרק.
הוא דפק בדרק מבט עצבני והלך משם בעצבים.
"ייאלה פזרו את ההפגנה!" צעקתי על כול הגלמים שפשוט הסתכלו עלינו כאילו הם מחכים לפרס והם הלכו.
"זה נכון מה שהוא אמר?" דרק הסתכל עליי ושאל.
"לא יודע תגיד לי אתה, מה עשית לה אתמול?" שאלתי כול כך עצבני, לא הייתי צריך לתת לו להיכנס אלייה בכלל.
"ג'ייק על מה אתה מדבר? מה קורה פה?"
"אני מדבר על זה שהיא נפרדה מלוק והחליטה לחזור חזרה הביתה."
"מה..? מתי היא טסה? זה לתמיד?!" הוא התחיל להחוויר והרגיש כאילו הלב שלו צנח לרצפה.
"היא כבר על המטוס, ואין לי מושג עד מתי, תן לה את השקט שלה היא צריכה את זה." הוא נשען על הלוקר ונגרר למטה לרצפה כשאמרתי לו את זה, היה לו בול את המבט שהיה לה בבוקר, ריקני.
אם כמה שאני מתכחש לזה אין ספק שהם אוהבים אחד את השני אבל אף אחד מהם לא יהיה מאושר באמת בנפרד, אני מקווה שאלי תבין את זה.
YOU ARE READING
let him go
Roman d'amourאליסון היא בחורה יפייפיה בעלת שיער חום וארוך ועיניים ירוקות עדינות ומהפנטות. החטא הכי גדול שלה היה לאהוב את את אותו בחור בכול ליבה, את אוון. היא כבר דימיינה את החתונה הצנועה על הים, את הילדים מתרוצצים בין רגלייה ואותם מזדקנים יחד וחיים בעושר ואושר ב...
