Rooftops of love//גגות של אהבה

פרק 7

אחרי אתמול פראביציו החזיר אותי לבית ונרדמתי ישר.
היום אני מתחילה בסטודיו באחת עשרה בגלל איזושהי פגישה שיש לנאצ׳ו בבוקר אז הרשתי לעצמי להתעורר יותר מאוחר.
אחרי שהתקלחתי והתארגנתי הכנתי לעצמי משהו קטן לאכול ויצאתי לסטודיו.
״איך הייתה הפגישה״ שאלתי את נאצ׳ו כשנכנסתי למשרדו לומר לו שהגעתי ״הייתה פגישה טובה״ הוא אמר וחייך ״יופי אני שמחה לשמוע״ חייכתי בחזרה ובאתי לצאת מהמשרד ״רגע קטלין״ נאצ׳ו עצר אותי והסתובבתי חזרה להביט בו במבט שואל ״חשבתי אולי נצא לחגוג היום באיזה מועדון את ההצלחה שלך עם מר ולדימיר״ הוא אמר ובאתי לסרב בגלל שלא הייתי בטוחה שזה רעיון טוב לצאת רק אני ונאצ׳ו לבד למועדון אבל הוא קטע אותי עוד לפני שהספקתי להגיב ״אני מבטיח קטלין לא יהיה כלום זה נטו לחגוג את ההצלחה שלנו, מקצועי בלבד״ הוא אמר בהחלטיות וחשבתי על זה עוד כמה שניות ולבסוף הסכמתי אחרי הכל הוא הבוס שלי וזה טבעי שנחגוג הצלחות שלנו.
הלכתי לחדר הציור והתחלתי לצייר ציורים של ההזמנות עד שצליל הודעה קטע אותי
פראביציו: בוקר טוב קטנה (11:16)
אני: בוקר טוב פראביציו (11:17)
פראביציו: את בסטודיו? (11:19)
אני: כן (11:19)
אני: אתה לא מבין מה קרה שכחתי לספר לך אתמול (11:20)
פראביציו: מה קרה הכל בסדר? (11:20)
אני: כןכן זה משהו טוב (11:20)
פראביציו: נו אני מחכה (11:23)
אני: סליחה פשוט סידרתי פה משהו בקיצור תקשיב אתמול הגיע לפה לקוח די עשיר אפשר לומר שהציע לתרום למקום שלנו בתנאי שהוא יאהב את הציורים שלי והוא אהב!! (11:24)
פראביציו: כל הכבוד קטנה שלי אני גאה בך את מוכשרת אין סיבה שהוא לא היה אוהב (11:25)
פראביציו: אני אאסוף אותך היום למסעדה נחגוג את זה (11:25)
אני: האמת שנאצ׳ו הציע שנצא לחגוג את זה באיזה מועדון פה בעיר והסכמתי (11:26)
פראביציו: אין מצב. (11:26)
פראביציו: את לא הולכת איתו קטלין וזה סופי (11:26)
פראביציו: אני לא סומך על הבוס שלך בשיט (11:26)
אני: פראביציו כמו שאמרת זה הבוס שלי. זה טבעי שנצא לחגוג את זה וחוץ מזה הוא לא ינסה לפגוע בי (11:27)
פראביציו: מאיפה את כל כך בטוחה שהוא לא ינסה הבנאדם הזה מנסה לגעת בך בניגוד לרצונך מתי שרק אפשר (11:27)
פראביציו: את לא יוצאת איתו לשום מועדון קטלין ואל תתווכחי. (11:27)
אני: פראביציו אתה לא מבין שהוא הבוס שלי ושאנחנו מכירים כמה שנים ואני יודעת שהוא בנאדם טוב ולא ינסה לפגוע בי. ולגבי מה שאמרת דיברנו על זה והוא הבטיח שזה לא יקרה שוב ואני מאמינה לו. (11:28)
פראביציו: אין בעיה את תלכי איתו רק בתנאי אחד (11:28)
פראביציו: אני גם אבוא לשם ואין על זה ויכוח! (11:28)
התחלתי להקליד שאין סיכוי אבל פראביציו הקדים אותי
פראביציו: אין ויכוח אמרתי קטלין. (11:29)
אני: אלוהים. (11:29) כתבתי בעצבים
פראביציו: באיזה שעה תהיי שם? (11:29)
אני: 22:00 בערך (11:30)
פראביציו: אני אהיה שם (11:30)
לא הגבתי.
לא היה לי כוח להתווכח וחוץ מזה הייתי צריכה להמשיך לסיים את ההזמנות.
בשעה חמש בערך נאצ׳ו נכנס לחדר ״את יכולה לצאת אם את רוצה שתוכלי גם לנוח לפני הערב״ הוא אמר והאמת שזה היה נשמע לי רעיון טוב גם כמעט סיימתי את כל ההזמנות אני יכולה לעשות ביום אחר את אלו שנשארו ״אוקיי תודה״ אמרתי וחייכתי אליו חיוך קטן ״ניפגש בערב״ הוא החזיר לי את אותו חיוך ״ניפגש״ אמרתי.
_______________________
🎶🎶🎶
השעון המעורר צלצל.
השעה הייתה 20:00 אני צריכה לקום להתארגן למועדון לוקח לי שעתיים רק להתארגן.
שפשפתי את עיניי והתמתחתי באיטיות.
קמתי והלכתי להתקלח.
כשיצאתי מהמקלחת שמתי מגבת סביב גופי והתחלתי לייבש את שיערי עם פן עד שהיה יבש לגמרי.
יצאתי מהמקלחת לחדר שלי פתחתי את הארון ולא ידעתי מה ללבוש.
אחרי שעה של התלבטויות קשות הגעתי להחלטה.
שמתי שמלה מושלמת שהתאימה בול לגופי ונראתי בה טוב ממש טוב אפילו.
אני אוהבת להראות יפה ולהרגיש בטוב עם עצמי אני לא חושבת שיש בת שלא אוהבת להרגיש טוב עם עצמה ולהרגיש יפה.
הסתכלתי במראה ופשוט אהבתי את עצמי וזה לא קורה הרבה.
השעה הייתה כבר עשרה לעשר.
הלכתי אל שידת האיפור שלי והתחלתי להתאפר.
עשיתי איפור עדין, אני לא אוהבת הרבה איפור כי לדעתי איפור אמור לשפר אותך לא לשנות אותך.
צליל הודעה נכנסת נשמע מהטלפון שלי וכבר ידעתי מי זה
פראביציו: יצאת כבר? (21:58)
אני: עוד כמה דקות (21:58)
פראביציו: תעדכני אותי כשתצאי (22:00)
אני: אוקיי (22:00)
סיימתי להתאפר ולאחר כמה דקות של ארגונים אחרונים יצאתי מהבית.
אני: אני יוצאת (22:09)
פראביציו: אני מתעכב טיפה תחכי לי שם ובלי שטויות (22:10)
לא הבנתי מה הכוונה לבלי שטויות אבל שיהיה.
אני: אוקיי (22:11)