Rooftops of love//גגות של אהבה

פרק 10

אתמול נרדמתי לבד, לפראביציו היה כמה דברים לטפל בהם או איך שהוא אומר הוא היה צריך לעבוד, בבוקר כשהתעוררתי הייתי בין זרועותיו.
הזזתי את ידיו ממני בזהירות וקמתי בעדינות ממנו, רציתי להביא לו קפה למיטה לפני שיתעורר אחרי הקנאה הקטנה שהייתה לו אתמול.
יצאתי מהחדר ולא הפסקתי לחשוב על כל העניין עם ולדימיר מוזורוב זה פשוט הזוי לי עדיין כל העניין של המאפיות.
ירדתי בשקט במדרגות והלכתי אל המטבח, הוצאתי כוס מהארון וכפית מהמגירה והתחלתי להכין קפה.
״בוקר טוב״ קול גברי הקפיץ אותי והסתובבתי מהר להסתכל על מי שהיה מאחורי מהבהלה.
אנג׳לו התקרב אליי והחזיק בכתפיי ״היי היי הכל בסדר זה אני מצטער לא התכוונתי להבהיל אותך״ הוא אמר ונשמתי עמוק וצחקתי אחרי כמה שניות כשהבנתי שהגזמתי בבהלה שלי
״הכל בסדר סליחה״ אמרתי עדיין מחייכת והוא חייך חיוך קטן והוריד את ידיו ממני והלך אל כיוון הארון והוציא לעצמו כוס ״את תמיד ערה מוקדם כל כך?״ הוא שאל כשגבו מופנה אליי ״לא, פשוט רציתי להכין לפראביציו קפה לפני שיתעורר״ ״אה.. בגלל מקרה הקפה אתמול?״ הוא שאל וגיחוך נפלט מפי ״כן בגלל מקרה הקפה״ הוא הסתכל עליי והרים גבה ״הוא קינא?״ הוא שאל ומבטו היה מעט מופתע ״כן.. אבל הסברתי לו שאין לו מה וזה גם רק קפה״ הוא הוריד את מבטו ממני וערבב את הקפה שלו ״בדיוק זה רק קפה״ הוא אמר בקולו הקר.
המשכתי לערבב את הקפה והמחשבה על ולדימיר לא הניחה לי ״תגיד,״ הסתובבתי לאנג׳לו ולפני שעוד הספקתי להמשיך הוא כבר הבין מה אני הולכת לשאול ״אין לך מה לדאוג לגבי ולדימיר זה טופל״ הוא ענה ״טופל?״ שאלתי לא מבינה מה זה אומר טופל? הם הרגו אותו?
״מה זאת אומרת טופל?״ שאלתי ואנג׳לו פנה להסתכל עליי ומבטו הרצין ״טופל וזהו קטלין זה מה שאת צריכה לדעת״ הוא אמר בקולו הקר ויצא מהמטבח.
שנאתי שהוא בשנייה נהיה ככה עצבני.
הוא כל כך שונה מקרלו, קרלו קליל ומצחיק אני מכירה אותו בקושי 24 שעות ואני כבר מחבבת מאוד את הבן אדם הזה.

יצאתי מהמטבח ועליתי אל החדר של פראביציו בזהירות שהקפה לא ישפך.
כשנכנסתי אל החדר פראביציו ישן, הלכתי אל השידה שלידו והנחתי שם את הקפה.
ברגע שהנחתי את הקפה זוג ידיים משכו אותי אל המיטה והצמידו אותי אל חזהו השרירי של פראביציו ״בוקר טוב קטנה שלי״ פראביציו אמר בקול ישנוני ומושך בטירוף.
הצמדתי לו נשיקה בלחי וחזרתי להביט בו ״בוקר טוב פראביציו שלי״ חיוך עלה על פניו כשאמרתי פראביציו שלי וחייכתי ישר גם למראה החיוך הממיס שלו.
״קמת מוקדם רק בשביל להכין לי קפה?״ הוא שאל והביט בקפה לשנייה והחזיר את מבטו אליי ״כן״ השבתי לו מעבירה את ידי בשיערו, ״זה בגלל אתמול?״ הוא שאל ״גם.. וגם כי רציתי לפנק אותך״ אמרתי מחוייכת ולא עברה שנייה ופראביציו כבר הצמיד את פניי לשלו וריסק את שפתיו על שפתיי ״אני כבר לא יודע מה לעשות איתך״ הוא אמר על שפתיי והעביר את ידו לאורך כל גופי והרגשתי איך חום גופי עולה, רציתי עוד ממנו.
הצמדתי את שפתיי לשלו שוב בחוזקה, מפשקת את רגליי סביב גופו ומרגישה את איברו קשה מתחת לאיברי ״פאק״ הוא אמר תוך כדי שהוא מצמיד אותי אליו חזק יותר גורם לאיבר שלו להתחכך יותר באיברי.
התחלתי לזוז לאט על איברו תוך כדי שהוא מנשק אותי בחוזקה וחיוך קטן ומתגרה עלה על פניו ״את רוצה את זה קטנה?״ הוא שאל בקול כל כך מתגרה שלא יכלתי לשלוט בעצמי ״כן״ עניתי על שפתיו כמעט מתחננת ותוך שנייה כבר הייתי עם גבי על המיטה כשפראביציו מעליי.
שנייה לפני שפראביציו התכוון לקרוע ממני את הבגדים ואני את שלו ממנו הטלפון שלו התחיל לצלצל ונאנחתי בעצבנות שלא היה אפשר שלא להבחין בה ופראביציו צחק וקם לטלפון שלו.
״מה קרה?״ פראביציו שאל את הבן אדם בטלפון וראיתי איך המבט שלו נהיה למבט של מטורף ״מה?! איך לעזאזל זה קרה?! אני בא עכשיו עם קרלו אל תזוזו לשום מקום ושאף חייל שלא אמור לצאת מהשטח שלא יצא שהם לא יראו את זה כעוד הזדמנות לברוח אני אדאג כבר לתגבור אחריהם ותבהיר לכולם שם שכמו השניים שפישלו גם הם לא ישארו בחיים״ פראביציו צעק וקולו היה מקפיא והמבט שלו היה רצחני. הוא ניתק את השיחה והושיט לי את ידו ומשך אותי לעמוד תוך כדי שהוא מסמס למישהו הודעה ואז הרים את פניו אליי ידו מלטפת את פניי אך מבטו עדיין רצחני ״את עכשיו הולכת להיות עם אנג׳לו לכמה שעות לי ולקרלו יש משהו חשוב לסדר, בסדר?״ הוא אמר בלי להזיז את עיניו משלי.
״אוקיי.. אבל למה אני צריכה להיות עם אנג׳לו מה קרה?״ שאלתי מודאגת מהמבט שלו, ״זה למען ביטחונך תאמיני לי״ הוא אמר בטון רציני ״אוקיי,״ אמרתי לאחר כמה שניות ״אבל תבטיח לי שתשמור על עצמך״ אמרתי והנחתי את ידי על ידו שעל פניי, הוא הצמיד את פניו לשלי ״אני מבטיח״ הוא אמר ונישק אותי נשיקה עדינה אבל לוהטת.
פראביציו לקח את ידי ויצאנו מהחדר אל חדרו של אנג׳לו שהיה מול החדר של פראביציו.
נכנסו אל חדרו של אנג׳לו ובדיוק מתי שנכנסנו אנג׳לו הכניס רובה במכנס שלו מאחורה ואז הוא התקדם אלינו.
״אל תדאג היא בטוחה כאן״ אנג׳לו אמר לפראביציו ״אני יודע״ פראביציו השיב לו ואז פנה להסתכל עליי ״אל תזוזי ממנו ותעשי מה שהוא אומר בסדר?״ הוא אמר והנהנתי עדיין לא מבינה מה קורה אבל ידעתי שאני צריכה להקשיב לפראביציו. ״תזכור שהבטת לי לשמור על עצמך״ אמרתי ופראביציו הצמיד אותי אל גופו וחיבקתי אותו חזק ״אני אשמור על עצמי, הבטחתי לך קטנה״ הוא אמר לי באוזן כך שרק אני אוכל לשמוע אותו והצמיד נשיקה למצחי, ״אני חייב ללכת״ הוא אמר והתנתקנו.

כשפראביציו יצא מהחדר לא ידעתי כל כך מה לעשות, אני מרגישה מעט מובכת ליד אנג׳לו בכל זאת אני בקושי מכירה אותו ועד עכשיו המפגשים בנינו לא היו הכי נחמדים.
״בואי״ אנג׳לו אמר בטון סמכותי וסימן עם ידו שאשב על המיטה, הלכתי אל המיטה והתיישבתי עליה.
אנג׳לו נעמד מולי, ״מה קרה?״ שאלתי אותו רוצה להבין מה קרה ולמה אני צריכה שישמרו עליי.
״ברחו לנו ‏חיילים מהמאפיה הרוסית״ הוא אמר בעצבים ובקור ״מה זה אומר?״ שאלתי לא מבינה, ״זה אומר שהכל יכול לקרות עכשיו.. אין לדעת מה הם ינסו לעשות עם היהירות שלהם״ הוא אמר עם פנים שלא הביעו כלום אך עיניו כן הביעו, הן הביעו זעם.
חיבקתי את רגליי שהיו צמודות לגופי והנחתי את ראשי עליהן,
כל מה שעבר לי בראש עכשיו זה פראביציו וגם קרלו.
אני דואגת להם, אני מפחדת שיקרה להם משהו, רק אלוהים יודע מה הם עושים עכשיו ואם הם מסתכנים.
״אל תפחדי אני לא אתן שמשהו יקרה לך״ אנג׳לו אמר תוך כדי שהתכופף והרים את פניי עם אצבעו, הסתכלתי עליו והיה לו מבט מטורף בעיניים כאילו שהוא מוכן להרוג מישהו עכשיו אבל היה בהן גם רוך.
״אני לא מפחדת עליי אני מפחדת על פראביציו ועל קרלו, אני מפחדת שיקרה להם משהו״ אני לא יכולה אפילו לחשוב על זה שמשהו יקרה לפראביציו, הוא חשוב לי, הוא הבן אדם היחיד שעושה לי טוב כרגע כבר שנים שאף אחד לא גרם לי להרגיש כמו שהוא גורם לי להרגיש בטוחה, מוגנת ואני רוצה גם להאמין שאהובה.
לא דיברנו על הרגשות שלנו עדיין, קשה לי לפתוח את זה, לא יודעת אם זה מהפחד של דחייה שאולי הוא לא מרגיש בדיוק את אותו הדבר כמוני, אולי בשבילו זה רק משהו זמני.
אני לא רוצה להיכנס לזה לפחות לא כרגע, אני פשוט רוצה שהוא יחזור בריא ושלם.
הרגשתי דמעה זולגת על לחיי, בזמן הקצר הזה עם פראביציו גיליתי שאני בכלל לא כזאת חזקה כמו שחשבתי וכשזה נוגע לפראביציו מסתבר שאני הופכת לבן אדם הכי רגיש.
אנג׳לו ניגב לי את הדמעה ונעמד על הרגליים והכניס את ידיו לכיסיו משום מה הוא היה נראה שוב קר, אני לא כל כך מצליחה לקלוט אותו.
״אל תדאגי לא יקרה לו כלום פראביציו הוא הבן אדם הכי חזק שאני מכיר״ אנג׳לו אמר כשהוא שקוע בנקודה כלשהי וזה הרגיע אותי קצת.
רציתי להקליל את האווירה בנינו.
״סליחה..״ אמרתי והוא הסתכל עליי ״על מה?״ הוא שאל וניסה להבין על מה אני מתנצלת, ״על זה שאתה תקוע איתי כאן וצריך לשמור עליי״ אמרתי עם חצי חיוך מגחכת, ״אם צריך אני אעשה יותר מזה את לא צריכה להתנצל״ הוא אמר ועייניו חדרו אל עיניי ומנימת קולו הרציני מבטי נהיה רציני גם, הסתכלנו אחד על השנייה מבלי להזיז את העיניים, ניסיתי לקלוט אותו ללא הצלחה.
״תודה״ אמרתי והזזתי את עיניי מעיניו וראיתי מזווית עיניי שהוא מהנהן, אומר ללא מילים שאין על מה.
אחרי כמה דקות של שתיקה נחתה עליי עייפות ונשכבתי על המיטה  כשגבי מופנה לאנג׳לו ותוך כמה דקות כבר נרדמתי.

______________________

סליחה שהפרק קצר❤️