Rooftops of love//גגות של אהבה

פרק 1

🎶🎶🎶
השעון המעורר שלי צלצל.
הסתכלתי על המסך והשעה כבר 9:00 ״פאק״ אמרתי מבולבלת, אני מאחרת כבר בחצי שעה לסטודיו.
רצתי מהר לארון והוצאתי גופיה שחורה וטייץ שחור.
רצתי לאמבטיה.
התלבשתי מהר לאחר המקלחת וייבשתי את השיער.
לאחר שסיימתי להתארגן לקחתי את תיק הצבעים שלי ויצאתי מהבית.
הסטודיו במרחק הליכה של חמש דקות מהבית שלי אבל אפילו חמש דקות לא היה לי.
רצתי כמו שלא רצתי בחיים שלי, מתנצלת בפני האנשים שכמעט נתקלתי בהם.
הגעתי לסטודיו מתנשפת ובלי טיפה של אוויר.
״היי תנשמי״ הרגשתי את ידיו של נאצ׳ו תופסות אותי.
״נאצ׳ו אני כל כך מצטערת בטעות כיוונתי את השעון לשעה תשע אני מצטערת אני כל כך מצטערת אתה יכול לפטר אותי זה מגיע לי לא אתה יודע מה אני פשוט אתפטר הנה אני מתפטרת אנ..״
הוא קטע אותי באמצע ו‏חייך ״היי תנשמי הכל בסדר, זה קורה לכולם.״
הסתכלתי עליו כמה שניות ואז קלטתי שממש הבכתי את עצמי עכשיו והתחלתי ‏לגחך ״הגזמתי קצת?״
״רק קצת?״ אמר ושנינו התחלנו לצחוק.
אה וכן נאצ׳ו זה הבוס שלי.
״בואי היום יש לנו לקוח חשוב״ אמר ותוך כדי הלך לחדר הציור.
״של מי ההזמנה?״ שאלתי מסוקרנת.
״של אדם חשוב, מאוד חשוב״ אמר והדגיש את ה״מאוד חשוב״.
״מי זה?״ שאלתי יותר מסוקרנת.
הוא הסתכל עליי וחייך ״את ממש סקרנית״ חייכתי וגלגלתי את העיניים ״נו מי זה״.
״זה פראביציו״ הוא אמר את זה כאילו אני אמורה להכיר אותו.
״מי זה?״ אמרתי מבולבלת ״סתם עוד מישהו״ אמר ושמעתי שהוא גיחך.
נכנסנו לחדר הציור.
״הלקוח ביקש ציור שירגיע אותו״ אמר והסתכל עליי.
״אממ.. אוקיי זה קצת כללי מידי הוא לא נתן כיוון כלשהו?״ ״הוא ביקש שהציור יהיה קשור לפמיליה״(משפחה)
נאצ׳ו אמר והנהנתי ״נראה לי שאצליח להתמודד עם זה״
הוא חייך ושם את ידו על הכתף שלי ״אני בטוח שאת תצליחי להתמודד עם זה״ אמר והחליק את ידו בשיער שעל כתפי.
זזתי טיפה אחורה ״אוקיי נראה לי שאתחיל לצייר״.
הוא ראה שהרגשתי לא בנוח ״אני מצטער״ אמר וזז טיפה אחורה.
״זה בסדר״ אמרתי עם חיוך קטן, אני יודעת שהוא בן אדם טוב ושאין לו כוונה לפגוע בי או לגרום לי להרגיש לא בנוח.
״בהצלחה״ הוא אמר עם חיוך קטן, עדיין מצטער על זה שגרם לי להרגיש לא בנוח.
״תודה״ חייכתי אליו.
הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת.
מיד התחלתי לעבוד.