Rooftops of love//גגות של אהבה

פרק 9

אחרי השיחה עם פראביציו נשארתי לשכב במיטה לנוח ולעכל קצת את הכל והוא הלך למשרד לסדר כמה דברים.
חשבתי על השיחה שלנו, נכון שאמרתי לפראביציו שאני יודעת שמה שהוא משדר לסביבה זה לא באמת מה שהוא אבל פחדתי גם פחד מוות לראות צדדים בו שאני לא יאהב.
ככל שחשבתי על זה פתאום התחלתי להבין.
הבנתי למה אז ביום שאני ופראביציו הלכנו לגג ביחד בפעם הראשונה שני הגברים פחדו ממנו בטירוף.
הבנתי למה כשהיינו במועדון ופראביציו פירק את נאצ׳ו אפשר להגיד אף אחד לא עצר אותו, להפך כולם פינו לו את הדרך שנכנס. הגברים במועדון היו נראים לחוצים והתרחקו ממנו ואילו הבנות לא הסתירו את זה שהן עוד שנייה מזילות ריר על פראביציו.
דפיקה נשמעה על הדלת.
״כן״ אמרתי והתיישבתי על המיטה מהר, והדלת נפתחה ובפתח הייתה אישה מבוגרת שחייכה ״היי גברת גאלו, אני מרי עובדת הבית,״ הייתי בהלם ממה שהיא אמרה ולא הבנתי
יש לו עובדת בית? היא משרתת אותו פה?
״מר פיזאנו ביקש ממני לומר לך שהארוחת בוקר מוכנה ושהוא עוד מעט יצטרף אלייך״ היא אמרה בחיוך ״אמ או..אוקיי״ אמרתי לה או יותר נכון גמגמתי לה בחיוך ולפני שהספיקה לצאת מהחדר עצרתי אותה ״אה ומרי״ אמרתי ״כן גברת גאלו״ ״תוכלי בבקשה פשוט לקרוא לי קטלין״ אמרתי והיא חייכה חיוך אוהב ״בוודאי קטלין״ היא אמרה, חייכתי אליה בחזרה והיא יצאה מהחדר.
לאחר כמה דקות בערך יצאתי מהחדר ואז נזכרתי שאין לי מושג בכלל איפה זה הפינת אוכל והבית הזה פשוט ענקי אז אין סיכוי שאמצא את המקום אז פשוט ירדתי לקומה למטה והלכתי למשרד.
דפקתי לאט בדלת ״כן״ שמעתי את קולו של פראביציו ופתחתי לאט את הדלת והצצתי עם הראש וראיתי את פראביציו יושב על הכיסא שלו, ברגע שהוא ראה אותי חיוך קטן ומשועשע עלה על פניו ״תיכנסי קטנטונת״ הוא אמר ונכנסתי וסגרתי אחרי את הדלת.
התקדמתי אליו באיטיות והוא בחן את גופי ״את כל כך סקסית בבגדים שלי״ האדמתי ישר וחייכתי חיוך קטן ומבוייש בלי ששמתי לב.
ברגע שהייתי קרובה לפראביציו הוא משך אותי ממותני והניח אותי עליו וצחוק נפלט מפי.
הוא העביר את אגודלו על שפתיי באיטיות ״הצחוק הזה..״ הוא אמר באיטיות וגורם לי להסמיק יותר, הוא העביר את אגודלו אל הלחי שלי ״אני אוהב את זה שאני גורם לך להסמיק״ הוא אמר וקולו הסקסי גרם לי לצמרמורת.
הוא קירב את פניי לשלו ונישק אותי בעדינות מה שעשה לי עוד יותר פרפרים בבטן והנחתי את ידיי סביב צווארו.
״פאק מה שאת עושה לי..״ הוא לחש בין הנשיקה והרגשתי את איברו קשה תחתיי, לא עמדתי בזה והצמדתי את עצמי אליו יותר והוא הניח את ידו על פניי והצמיד את את שפתיי לשלו עוד יותר.
פתאום הדלת נפתחה וישר קמתי מפראביציו ונעמדתי לידו.
״אוי.. הפרעתי לכם?״ שאל קרלו משועשע ״לא״ ״כן״ ענינו אני ופראביציו באותו הזמן ופראביציו הסתכל עליו במבט רצחני וקרלו צחק ״אופס״ הוא אמר ולא הצלחתי להתאפק וצחקתי ביחד איתו והרגשתי את מבטו של פראביציו עליי אבל עדיין המשכתי לצחוק.
״מצטער שהפרעתי לכם להתמזמז אבל אם לא אכפת לכם אני רעב״ קרלו אמר והתקדם לעברי ומשך אותי בידי אל היציאה ״אתה מבחינתי יכול להישאר כאן״ הוא אמר לעבר פראביציו.
הלכנו אל הפינת האוכל שהייתה בעוד קומה שלמטה, וואוו השולחן הזה יכול להכיל עשרים איש והיה עליו מלא אוכל אבל מלא.
שמעתי את צעדיו של פראביציו מאחורינו והוא התקדם אל עבר כיסא והזיז אותו אחורה וסימן לי לשבת וכך עשיתי והוא התיישב בכיסא שליידי שהיה בראש השולחן וקרלו התיישב מולי ליד פראביציו.
פראביציו ראה שאני מתביישת טיפה ומזג לי אוכל לצלחת ״תאכלי״ הוא פקד והתחלתי לאכול, הייתי רעבה.
״אז קטלין איך גרמת ללב הקר של אחי להתאהב בך?״ קרלו שאל אותי אחרי כמה דקות ופראביציו שלח אליו מבט מאיים.
לא ידעתי כל כך מה לענות כל מה שחשבתי עליו זה על זה שהוא אמר ׳להתאהב בך׳ להתאהב? פראביציו התאהב בי?
התעשתי על עצמי לפני שהסקתי מסקנות ״אממ א-אני לא יודעת״ אמרתי עם חיוך קטן ומבויש מעט ״אוקיי אז איך את ו״ הוא בא לשאול אותי עוד משהו אבל פראביציו קטע אותו ״אולי תפסיק כבר לשאול אותה שאלות ותתן לה לאכול״ פראביציו אמר וקרלו לא התרגש ממנו ״אנחנו עוד ננהל את השיחה הזאת בלי הדבר הזה שכאן״ הוא אמר וקרץ לי וישר צחקוק נפלט מפי ״מבטיחה״ השבתי לו.
אחרי שסיימנו לאכול קרלו הלך למשרד לא לפני שהצמיד נשיקה לראשי, חיבבתי מאוד את קרלו יחסית לאיש מאפיה הוא בן אדם מאוד נחמד, אליי לפחות..
פראביציו ואני עלינו לקומה השלישית ״איפה שהייתי זה החדר שלך?״ שאלתי את פראביציו ״לא״ הוא הביט בי ״זה החדר שלנו״ הוא אמר ברצינות ושילב את ידו בידי וכמו תמיד גרם לפרפרים בבטני, לא כל כך ידעתי איך להגיב למה שאמר אז פשוט לא הגבתי
נכנסנו אל החדר והוא הרים אותי שוב כמו שק תפוחי אדמה וישר צחקתי ״פראביציו..״ ״מה קטנטונת״ הוא אמר תוך כדי שהוא מוריד אותי על המיטה ועולה מעליי ״אני רוצה להתקלח״ ״מה שתרצי״ הוא אמר וקם שוב לא לפני שהצמיד נשיקה לפי ושוב הרים אותי כמו שק תפוחי אדמה ושוב התחלתי לצחוק.
נכנסנו אל חדר האמבטיה שבחדרו ופראביציו הוריד אותי והניח אותי על השידה הגדולה ונעמד בין רגליי, הנחתי את ידיי סביב צווארו והוא החזיק את מותני והצמיד אותי אליו בזמן שאני משחקת בשערותיו ״מאיפה נפלת עליי קטלין גאלו.. למה מגיע לי כל הטוב הזה״ הוא אמר והצמדתי את פניי לשלו ״לאנשים טובים מגיע את כל הטוב שבעולם״ אמרתי וראיתי שפניו טיפה מתקשות וטיפת צער בהן ״בגלל זה אני לא מבין למה את מגיעה לי, אני לא בן אדם טוב״ ברגע שהוא אמר את זה נתקפתי צער והחזקתי את פניו בשתי ידיי וליטפתי אותן ״אתה הבן אדם הכי טוב שאני מכירה, אתה הדבר הכי טוב בעולם בשבילי והדבר הכי טוב שקרה לי״ אמרתי והצמדתי את שפתיי לשלו וכמובן שהוא תפס את השליטה ונישק אותי ברעבתנות.
״אני פאקינג אסיר תודה שיש לי אותך״ הוא אמר על שפתיי ״תאמין לי שאני יותר״ השבתי והוא נישק אותי יותר בחוזקה והידק את ידו על מותני גורם לגניחה קטנה לפלוט מפי ״תני לי להוכיח לך שאני יותר״ הוא אמר בלחש על שפתיי ואז התכופף למטה והוריד ממני בעדינות את הבוקסר שלבשתי והרגשתי איך ידיו מטפסות חזרה על רגליי אל ירכיי באיטיות, צמרמורות עלו בגופי ממגעו הנעים והמלטף ונשכתי את שפתיי.
הוא עלה לאט לאט אל תחתוניי התחרה שלי ושיחק עם אצבעותיו עליהן איפה שהאיבר שלי והסתכל לתוך העיניים שלי מה שגרם לי לזוז טיפה במקום ולא בגלל אי נוחות אלא מרצון, רצון שיגע בי רצון שיעשה לי דברים שאף אחד אחר לא עשה לי.
הוא החזיק את התחתון שלי והוריד אותו באיטיות למטה ואז נישק את הירך שלי בעדינות לכל אורכה עד שהגיע אל האיבר שלי ונישק אותי שם בנשיקות עדינות גורם לי להצטמרר ואני פתחתי יותר את רגליי, הייתי רעבה לזה, הרגשתי את חיוכו הקטן והסקסי מהתגובה שלי. ואז פשוט בלי שהצלחתי להבין זרמים עברו בגופי ופראביציו ליקק את האיבר שלי כאילו זה הדבר הכי טעים בעולם ״פ-פראביציו...״ גנחתי כשפראביציו ליקק ולחץ עם לשונו על הדגדגן שלי מה שגרם לי לגנוח יותר חזק ואז הוא תפס את המותניים שלי והצמיד אותי אל פיו יותר מה שגרם לו לשחק באיברי ביותר חוזקה וביותר רעבתנות וכל הזמן הזה הוא לא מזיז את עיניו מעיניי ״את כל כך רטובה״ הוא אמר ותפסתי בעדינות את שיערו מעונג והוא לא הפסיק ללקק את איברי ולמצוץ את הדגדגן שלי ״כמה חיכיתי לטעום אותך כבר״ הוא אמר וגרם לראשי להישמט לאחור ״את כל כך טעימה קטלין״ הוא אמר בטון רעב על איברי ואז מצץ את הדגדגן שלי בחוזקה וליקק את איברי ביותר רעבתנות כאילו שהייתי ממתק ״פ-פראבי..אאא.. פראביציו... אני חושבת ש.. שאני..אאאא״ בקושי הצלחתי לסיים את המשפט כשצעקה יצאה מפי, ״גומרת״ הוא אמר ברגע שגמרתי בחוזקה בפיו וחיוך של סיפוק עלה על פניו ואני ניסיתי להסדיר את נשימתי, מסוחררת מכל מה שקרה פה עכשיו.
פראביציו ליקק את האורגזמה שלי ״את כל כך מתוקה קטנטונת״ הוא אמר בזמן שהוא ממשיך ללקק אותה וגיחוך יצא מפי גיחוך של אושר, אושר שאני של פראביציו ושהוא שלי.
__________________________
קרלו קרא לפראביציו למשרד לסדר משהו ובנתיים אני נכנסתי להתקלח.
כל מה שיכלתי לחשוב עליו זה על פראביציו ועל הדבר המדהים שקרה עכשיו.
אני באמת מרגישה אליו וזה מפחיד אותי, מפחיד אותי להרגיש ואז לגלות שאולי הוא בכלל לא מרגיש את אותו הדבר.
יצאתי מהמקלחת עטופה במגבת לחדר וראיתי שפראביציו הניח על המיטה חולצה שלו ובוקס, לקחתי אותם וחזרתי לחדר האמבטיה להתלבש.
בדיוק ברגע שיצאתי מדלת חדר האמבטיה פראביציו נכנס לחדר.
״סיימת קטנטונת?״ הוא שאל ובחן את גופי ״כן״ השבתי עם חיוך קטן שביצבץ על פניי.
הוא התקרב אליי וליטף את פניי בעדינות ״אני צריך לצאת אני אחזור יותר מאוחר, אם את צריכה משהו תגידי למרי ואם קורה משהו את מתקשרת אליי״ הוא אמר והדגיש את החלק האחרון של המשפט ״אוקיי״ השבתי והוא רקן עם ראשו אליי ונישק אותי בעדינות ויצא מהחדר.
הלכתי אל המיטה ונשכבתי עליה.
לאחר כמה דקות שמעתי נקישות בדלת ולפני שהספקתי אפילו לומר כן הדלת נפתחה.
קרלו נכנס אל תוך החדר ישר אל כיוון המיטה שלי תפס את ידי ומשך אותי אל בחוץ ״קרלו״ אמרתי צוחקת ״סוף סוף הוא לא פה,״ הוא אמר וניסיתי שלא ליפול מהמהירות שהלכנו ״עכשיו אנחנו ננהל את השיחה שהבטחת״ הוא אמר כשאנחנו יורדים במדרגות כשאני עוד שנייה נופלת מהמהירות שהוא מושך אותי ואז קרלו נעצר ובלי ששמתי לב כבר הייתי על כתפו והתחלתי לצחוק ״מה הקטע שלכם להרים אותי כל הזמן?״ אמרתי צוחקת ושמעתי את קרלו מגחך ״תתחילי להתרגל״ הוא אמר ברצינות.
ירדנו אל הסלון והתיישבנו על הספה.
״אוקיי מה אתה רוצה לדעת?״ שאלתי אותו.
״איך את ואחי הכרתם?״ ״אני עובדת בסטודיו לציור והוא קנה ממנו ציור, הוא ביקש ציור שירגיע אותו״ אמרתי ואז ראיתי את מבטו של קרלו הופך לרציני ומעט צער בתוכן, ולא הבנתי ״קרה משהו?״ שאלתי ברוך והוא נשם לפני שענה ״אמא שלנו הייתה ציירת, לה ולפראביציו היה קשר מיוחד,״ הוא אמר עם חיוך קטן כשהוא נזכר ״תמיד שפראביציו היה עצבני או מאבד את זה הוא היה נכנס מסתכל על הציורים של אמא ונרגע,״ הוא אמר וחיוך קטן עלה על פניי מלשמוע את זה ״הוא בטח אמר לך שהם מתו״ קרלו אמר והנהנתי לחיוב ״כן אבל הוא לא רצה לדבר על זה״ ״כן אנחנו מעדיפים שלא לדבר על זה״ קרלו אמר עם חיוך מעט מתנצל והנחתי את ידי על כתפו ״זה בסדר אני מבינה לגמרי״ אמרתי לו בחיוך והוא חייך בחזרה מלטף את ידי שעל כתפו ואז ניצלתי את ההזדמנות לשאול את השאלה שהציקה לי בראש.
״קרלו..״ אמרתי בלחש ״מה?״ הוא השיב והסתכל עליי כאילו מנסה ‏לפענח את המבט שעל ‏פניי.
״מה פראביציו עשה שהוא מכונה כקאפו אכזרי?״ שאלתי באמת מנסה להבין למה הוא נקרא ככה.
קרלו היה נראה כאילו הוא מלא במחשבות, כאילו הוא מנסה למצוא תשובה מתאימה.
״אני לא יודע כל כך איך להסביר לך את זה קטלין אבל אני בטוח שפראביציו ידע לתת לך תשובה לזה, אני פשוט לא רוצה לומר דברים בשמו ולפלוט דברים שאני לא אמור להגיד ואז באמת יצא ממנו הצד האכזרי שלו ותאמיני לי שאת לא רוצה לראות את זה״ הוא אמר את המשפט האחרון בגיחוך וצחקתי גם ״אוקיי..״ השבתי באי רצון וקרלו ראה שאני מעט עצובה ושוחה במחשבות ולאחר כמה שניות הרגשתי את ידו לוחצת את ידי שעל כתפו בעדינות.
״תאמיני לי קטלין פראביציו הוא בן אדם טוב, הוא בחיים לא יפגע בך, הוא גם בחיים לא עשה משהו רע לאדם חף מפשע, הוא אכזרי רק כלפיי אנשים שזה מגיע להם תאמיני לי״ ״אני מאמינה לך״ אמרתי בשקט עם חיוך קטן להראות לו שאני בסדר למרות שאני לא כל כך.
אחרי כמה שניות הדלת של הבית נפתחה וסובבתי את ראשי לראות מי נכנס, חשבתי שזה פראביציו אבל מסתבר שלא.
כשהדלת נפתחה נכנס אל הבית גבר יפה להפליא, לא כמו פראביציו אבל עדיין הוא היה יפה בצורה מהפנטת כמו קרלו והשרירים שלו בלטו מהחולצה המכופתרת השחורה שהייתה צמודה אל גופו.
כשהוא נכנס הוא היה באמצע שיחה והוא היה נראה עצבני הוא אפילו לא הביט אל הכיוון שלי ושל קרלו הוא ישר עלה למעלה במדרגות.
״מי זה?״ שאלתי את קרלו והחזרתי את מבטי אליו.
״אנג׳לו״ ״אח שלך?״ ״כן״ הוא ענה.
״למה הוא עצבני?״ שאלתי ״ענייני מאפיה״ הוא אמר והנהנתי לחיוב לא המשכתי להתעניין, לא רציתי.
שיניתי נושא, ״איפה אחותכם מריה?״ שאלתי ובזה כן התעניינתי ״אחותנו גרה במילאנו היא לומדת אופנה אבל היא באה לפה הרבה לבקר, יותר נכון מוכרחת לבוא לפה הרבה לבקר״ הוא אמר וצחקתי ובדיוק אנג׳לו ירד חזרה מהמדרגות וניגש אלינו והסתכל עליי במבט לא מבין ומעט עצבני ואז העביר את מבטו לקרלו וחזרה אליי, כאילו שאני עושה משהו אסור בזה שאני יושבת עם קרלו.
״אם את כבר יושבת פה כאילו את בת בית אני מאמין שלא תסרבי להכין לי קפה בבקשה״ הוא אמר לכיווני בטון קר בזמן שהוא מתיישב בכורסה שמולנו.
הסתכלתי מסבבי מנסה לראות למי הוא מדבר ואז הבנתי שהוא דיבר אליי וקרלו החל לצחוק ״מה אתה צוחק אידיוט?״ אנג׳לו שאל אותו לא מבין ואני פשוט הסתכלתי עליו בחיוך מתגרה וקמתי אל המטבח להכין לאדון קפה ולאחר דקה בערך חזרתי עם כוס קפה מגישה אותו לאנג׳לו ״בבקשה אדוני״ אמרתי מתגרה ופניו של אנג׳לו הביטו בי בכעס לא מבין מה קורה וצחוקו של קרלו התגבר
״משהו מצחיק אותך אידיוט?״ אנג׳לו אמר אל קרלו ״כן״ קרלו השיב ועכשיו על פניו יש חיוך מתגרה.
״אפשר להבין מה?״ אנג׳לו שאל אותו ״כן.. אתה דיי העבדת עכשיו את קטלין, אהובתו של הקאפו שלך שבמקרה הוא גם אחיך״
קרלו השיב לו בזמן שהתיישבתי חזרה לידו ״מה?״ אנג׳לו שאל לא מבין ״זאת קטלין?״ הוא שאל את קרלו כאילו שאני לא שם
״היי״ עניתי לו במקום קרלו והושטתי אליו יד ללחוץ אותה,
אנג׳לו קם מיד ממקומו ולחץ לי את היד ״אני ממש מתנצל לא ידעתי שאת קטלין״ הוא אמר וחייכתי אליו חיוך מרגיע, הסיטואציה הזאת הייתה די מצחיקה ״זה בסדר״ אמרתי והוא חייך אליי בחזרה חצי חיוך כאילו מכריחים אותו אבל עדיין כמו האחים שלו גם חיוכו היה סקסי להפליא ״מצטער גם שגרמתי לך להכין לי קפה״ הוא הוסיף בפרצוף קר ״שטויות זה רק קפה״ אמרתי והוא חזר לכורסה והרגשתי את מבטו עליי, בוחן אותי.
הדלת נפתחה שוב והפעם זה היה פראביציו.
ישר קמתי מהספה ורצתי לחבק אותו וכמו תמיד הוא חיבק אותי בחזרה והצמיד אותי אליו חזק ״אני כל כך אוהב שאת רצה אליי קטנטונת״ הוא לחש לי באוזן וישר חיוך עלה על שפתיי.
הוא הרים את ראשי עם ידו ונתן לי נשיקה עדינה על השפתיים.
הוא הסתכל אל הכיוון של קרלו ואנג׳לו וראה שהם בוהים בנו, יותר נכון קרלו בהה בנו ואנג׳לו בהה בי.
״רוצים לומר משהו?״ פראביציו שאל אותם ״אני פשוט מופתע כל פעם מחדש שיש לך גם קצת רגשות״ קרלו אמר ופראביציו מלמל משהו ואז פנה אל אנג׳לו ״ואתה אנג׳לו?״ הוא שאל בטון עצבני והצמיד אותי אליו, שם לב לזה שאנג׳לו בוהה בי.
״לא״ אנג׳לו השיב באותו טון קר והוריד ממני את מבטו ״יופי״ פראביציו אמר ואנג׳לו נעמד ״תודה על הקפה קטלין״ הוא אמר בטון קר בלי להביט בי בכלל ועלה למעלה למשרד, הסתכלתי עליו עולה לא מבינה למה הוא מתנהג בכזאת קרירות והרגשתי יד על פניי גורמת לי להביט בפראביציו ״קפה?״ הוא שאל עצבני ״מסתבר שאחינו אוהב את הקפה של קטלין״ קרלו אמר משועשע וראיתי איך פראביציו נהיה עצבני יותר ומיהרתי להרגיע ״זאת הייתה סתם אי הבנה אבל זה גם בסך הכל רק קפה לא היה אכפת לי לעשות לו״ אמרתי ברוגע ופראביציו נשם נרגע לאט גם הוא ״אתה מקנא?״ שאלתי בשעשוע והוא הידק את אחיזתו במותני ״אני מקנא בכל דבר שקשור אלייך״ הוא אמר במבט קר ובטון רכושני ובלי שהספקתי להגיב הוא כבר הוביל אותנו למעלה אל חדרו.
כשנכנסנו אל החדר פתאום נזכרתי.
״פאק!״ אמרתי נלחצת ״מה קרה?״ פראביציו שאל מנסה להבין למה אני ככה ״הפגישה!״ אמרתי ״איזה פגישה?״ הוא שאל עדיין לא מבין ״מה שסיפרתי לך עם התורם שאהב את הציור שלי קבענו להיפגש היום בשביל לדבר על זה שכחתי מזה לגמרי! אני חייבת לעוף לבית להספיק להתארגן לפני״ אמרתי לחוצה בטירוף, איך שכחתי מזה?!
פראביציו הסתכל עליי במבט קר ורציני ״מה?״ שאלתי אותו לא מבינה מה הוא רוצה ״למה נראה לך שאת עוד עובדת בגלריה הזאת עם הבוס הזה שלך?״ הוא שאל רציני מתמיד והסתכלתי עליו לא מבינה ״אתה מצפה שאפסיק לעבוד שם?״ שאלתי ״ברור״ הוא אמר בעצבים והאמת שאחרי מה שקרה אני באמת לא אמורה לעבוד שם אני לא רואה איך אפשר להמשיך שם אחרי מה שקרה עם נאצ׳ו אבל לעזאזל איפה אני אעבוד? ועד שהגיע תורם למקום שזה דבר שכל כך חיכיתי לו ושכל כך חשוב לי.
נשמתי עמוק והבטתי בפראביציו מבינה שאין ברירה ״אתה צודק,״ אמרתי בהיגיון ״אבל מה אני אגיד לולדימיר עכשיו?״ שאלתי ספק אותו ספק את עצמי ״מה אמרת?״ פראביציו אמר בטון מקפיא ומבט מטורף על פניו ״ו..ולדימיר מוזורוב.. התורם..״ אמרתי נלחצת קצת מפראביציו ״לעזאזל!״ פראביציו צעק ונתן אגרוף כל כך חזק לקיר שפחדתי ששבר את אצבעותיו, צווחה יצאה מפי מבהלה, אני לא מבינה מה קורה לו.
״תישארי כאן ואל תצאי״ הוא אמר בפנים רציניות ועם אצבע מורה לכיווני ויצא מהחדר כשהוא טורק את הדלת אחריו.
נלחצתי כל כך לא הבנתי מה יש לו, למה הוא כל כך התחרפן כשהוא שמע את השם של ולדימיר.
התיישבתי על המיטה מנסה להסדיר את הנשימה שלי ומנסה להבין מה לעזאזל קורה פה.