Rooftops of love//גגות של אהבה

פרק 8

במהלך הנסיעה נזכרתי בדבריו של נאצ׳ו ׳אה סליחה איזה חוסר נימוס מצידי, התכוונתי לומר הקאפו של איטליה רק אל תגידי לו שלא יהרוג אותי׳ לא הבנתי למה הוא התכוון, מה זה קאפו?
ולמה לעזאזל שפראביציו יהרוג אותו בגלל המילה הזאת?
לא בעצם למה שפראביציו יהרוג אותו בכלל?
הסתכלתי על פראביציו ולאחר כמה שניות הוא הסתכל בחזרה עליי ״מה את רוצה לשאול״ הוא שם לב לרצון שלי לשאול אותו משהו.
הבטתי בו עוד כמה שניות ולבסוף שאלתי ״מה זה קאפו?״
ברגע שהמילה קאפו יצאה לי מהפה הוא פנה פנייה חדה עם ההגה ואפשר היה לשמוע את חריקת הגלגלים על הכביש ״מאיפה שמעת את זה?״ הוא שאל בקול קר והידק את לסתותיו בעצבים, לא הבנתי למה הוא מגיב ככה לשאלה שלי ומה זה לעזאזל קאפו!
״פראביציו לאן אתה נוסע?!״ שאלתי אותו, לא מבינה למה הוא פנה, זה לא הדרך לבית שלי בכלל ״מאיפה שמעת את זה
שאלתי?!״ הוא שאל שוב והיה כל כך עצבני ועם כל שנייה שעברה הידק את לסתותיו יותר.
״מנאצ׳ו״ אמרתי בזעם מפחדת טיפה מהתגובה שלו, לא מבינה מה קורה לו.
ראיתי איך הוא רותח מעצבים אבל הוא לא הוציא מילה מהפה שלו לא משנה כמה פעמים שאלתי אותו מה זה, בסוף התייאשתי כבר בעצמי והפסקתי לשאול.
בלי ששמתי לב מרוב שהייתי עצבנית ועייפה עיניי נעצמו ונרדמתי.
_________________________
הרגשתי שאני באוויר ופתחתי לאט את עיניי וראיתי שאני מורמת בזרועותיו של פראביציו ושהוא נכנס לבית שלא מוכר לי ״תמשיכי לישון קטנה״ הוא אמר בשקט ואני הקשבתי לו הייתי עייפה מידי, עצמתי את עיניי בחזרה ונרדמתי שוב, הייתי כל כך עייפה מהיום הזה.

_________________________
קמתי מסינוור השמש שהציצה מהחלון הענק שבחדר ולא הבנתי איפה אני, הייתי על מיטה שלא שלי ושמתי לב שאני לא הייתי לבושה בשמלה שלי, הייתי לבושה בחולצה שחורה שהייתה גדולה עליי והגיעה לי כמעט עד הברכיים והייתי עם מכנס שחור קצר וצמוד שנדמה לי היה שזה בוקסר של גברים.
התרוממתי באיטיות להתיישב, שפשפתי את עיניי וראיתי שאני בחדר ענק ובמקום קיר אחד היה חלון זכוכית ענק ומרהיב ביופיו. מבעד לחלון היה נוף מדהים, כזה שאני יכולה להסתכל עליו שעות כמו הנוף שאני רואה מהגג.
קמתי אל החלון והרגשתי פרפרים בבטן מהמראה המדהים והמרגיע הזה, ישר נתקפתי תחושת שלווה.
הסתובבתי ורק אז ראיתי את המיטה הגדולה שהייתי עליה והיא הייתה מהממת, כזאת שרואים בסרטים, המיטות המרהיבות והמגרות.
התקדמתי אל כיוון הדלת ופתחתי אותה ומסתבר שזאת לא ‏הייתה דלת יציאה מהחדר אלא דלת לחדר אמבטיה.
בחדר אמבטיה היה גם מקלחון וגם אמבטיה גדולה שהייתה נראית כמו ג׳קוזי.
אפילו חדר האמבטיה היה מהמם, הסתכלתי עליו עוד קמה שניות ואז יצאתי.
הלכתי אל כיוון הדלת השנייה ופתחתי אותה וזאת הייתה הדלת יציאה מהחדר.
יצאתי מהחדר וראיתי שיש עוד דלת, היססתי לרגע אבל לבסוף הלכתי אל הדלת ופתחתי אותה וגם שם היה חדר מרהיב אבל לא היה בו אף אחד.
יצאתי מהחדר ואז שמתי לב שיש מדרגות, הלכתי אל המדרגות שהובילו למטה וירדתי בהן.
וואו הקומה הזאת ענקית והיו בה גם שני דלתות וגם בה היו מדרגות שהובילו למטה.
ניגשתי אל אחת הדלתות ופתחתי אותה ובתוך החלל העצום הזה היה שולחן ארוך בצבע שחור וסביבו היו כיסאות שחורים והחדר היה אדום אפל כזה, זה נראה כמו חדר ישיבות סוג של משרד, משרד קצת מלחיץ אבל עדיין.
לאחר כמה שניות יצאתי משם והלכתי לכיוון הדלת השנייה, פתחתי אותה והיה שם חדר ווואו, זה היה חדר גדול שהיה צבוע בצבע אפור כהה כזה, והיתה בו מיטה גדולה בצבע שחור וארון ענק וגם בו הייתה עוד דלת שהובילה לאמבטיה גדולה.
הסתובבתי בחדר, בוחנת כל דבר בו.
״או יופי הגעת״ שמעתי קול מאחורי וקפצתי בבהלה, הסתובבתי וראית בחור שאני לא מכירה שנראה מדהים אני חייבת לציין, שערו שחור ועיניו בצבע חום כהה עם גוון מיוחד כזה של ירוק, אפשר לראות את גופו השרירי כי הוא בלי חולצה! ישר הסתובבתי ושמתי ידיים על הפנים שלי מנסה שנייה להבין מה ראיתי עכשיו, ומי זה הבן אדם הזה.
״לא התכוונתי להבהיל אותך מתוקה״ שמעתי את קולו מתקרב אליי מאחור, ואז הרגשתי שתי ידיים גדולות עוטפות את גופי ומצמידות אותי אל גוף שרירי, צווחה חזקה של בהלה והלם יצאה מפי והסתובבתי ישר והעפתי אותו ממני והוא הסתכל עליי לא מבין ״מה זה מה קורה פה?!״ פראביציו רץ אל תוך החדר ונעצר מסתכל בבלבול עליי ואז מעביר את מבטו ממני אל הבחור השני.
אני לא יודעת למה אבל כשאני מפחדת או נלחצת אני מרגישה צורך להיות בין זרועותיו המגנות של פראביציו ולחבק אותו חזק, וזה מה שקרה, רצתי במהירות אל זרועותיו של פראביציו והשלכתי את ידיי סביב צווארו וחיבקתי אותו חזק, הוא הצמיד את גופי אליו ותפס את ראשי בידו וליטף את שיערי ״הכל בסדר״ הוא לחש אל אוזני והרגיע אותי
״מה קורה פה?״ שאל הבחור לא מבין ״מה אתה עושה קרלו חתיכת אידיוט!״ פראביציו אמר בעצבים.
רגע הוא אמר קרלו? זה קרלו? זה אח שלו! נזכרתי פתאום והתנתקתי מעט מפראביציו אבל עדיין הייתי בין זרועותיו.
״זה קרלו אח שלך?״ שאלתי אותו בקול שקט ״לצערי״ הוא השיב כשהוא מסתכל במבט חודר ועצבני אל קרלו.
״רגע זאת...״ קרלו אמר באיטיות ״כן אידיוט״ פראביציו אמר לו והחליק את ידו על גבי בצורה רכושנית.
״אני מצטער״ קרלו התחיל להגיד ״חשבתי שאת אחת מהזו..״ ״קרלו אל תעז לסיים את המשפט לפני שאני אהרוג אותך״ פראביציו קטע אותו ושלח לו מבט רצחני.
״זה בסדר״ אמרתי לקרלו עם חיוך קטן והוא ישר חייך אליי בחזרה חיוך מושלם עם גומה, מזכיר את חיוכו של פראביציו, ניגשתי לקרלו ״קטלין״ שלחתי אליו את ידי ללחוץ את ידו אך הוא לקח את ידי ומשך אותי אליו לחיבוק ״קרלו״ הוא אמר וחיבקתי אותו חזרה מופתעת מכמה שהוא נחמד.
התנתקנו מהחיבוק וחזרתי אל פראביציו שהצמיד אותי ממותני אל צידו "אז את הבחורה שגורמת לאחי לצאת מריכוז כל היום״ קרלו צחק בהתגרות ושמעתי את פראביציו מנסה לנשום ולהירגע וזה גרם לי לצחוק ולהסמיק טיפה ממה שקרלו אמר ״ביי קרלו״ פראביציו אמר ומשך בידי אל מחוץ לחדר.
״עכשיו בואי קטנה אחת עוד לא באת ואת כבר עושה צרות״ הוא אמר ברגע שיצאנו מהחדר תפס אותי והרים אותי על כתפו כאילו אני שק תפוחי אדמה, ישר צחקתי מהמהירות שזה קרה וידעתי שהוא מחייך חיוך קטן וסקסי שמבליט את גומתו.
הוא עלה במדרגות חזרה למעלה לקומה שהייתי בה ונכנס אל החדר שהייתי בו, ברגע שנכנסנו הוא הוריד אותי, עמדנו אחד מול השנייה כמה שניות בשקט ואז הוא התקרב והחליק את אצבעו על פניי ומבטו הרצין ״אנחנו צריכים לדבר״ הוא אמר והנהנתי
הוא הוביל אותנו אל המיטה והתיישבנו עליה.
פראביציו נשם עמוק והביט בי ״אני הולך לספר לך כמה דברים, אני לא יודע איך תגיבי אחרי שאני אספר לך את זה אבל מגיע לך לדעת את האמת״ הוא אמר והיה רציני יותר מתמיד, אני לא אשקר ואגיד שלא נלחצתי טיפה ממה שהוא הולך לספר לי, אבל עדיין הנחתי את ידי על ידו והבטתי בו ״תספר, אני כאן מקשיבה לך״ אמרתי ולרגע במבטו היה משהו לא ברור כאילו הוא מהסס לדבר, כאילו מפחד שעוד רגע אעלם אבל אחרי שנייה הוא התחיל לדבר ״אתמול את שאלת אותי מה זה קאפו ואני לא עניתי לך אז עכשיו אני אענה לך״ ברגע שהוא אמר את זה התחלתי לזוז טיפה באי נוחות וישר התאפסתי על עצמי והתרכזתי כל כולי בו.
״קאפו זה מנהיג של מאפיה, זה שבראש המאפיה, זה שבראש העולם התחתון״ הוא אמר והרגשתי את הקושי בגרוני לבלוע את הרוק.
״קאפו זה אדם חסר רחמים, אדם שולט, אדם שלא יכול לקבל לא כתשובה, אדם שכולם מפחדים ממנו, אדם שכולם מורידים את הראש כשהוא בסביבה, אדם שאין לו בעיה להרוג, אין לו בעיה להרוס אנשים, אין לו בעיה להרוס חיים״ הוא אמר בביטחון רב ואני הרגשתי איך נשימתי נעתקת.
״קאפו זה אני״ הוא אמר והידק את לסתותיו בביטחון, הרגשתי את הלחץ שבתוכי, שמתי לב איך אני מתחילה לזוז באי נוחות, ושמתי לב איך אני מוציאה את ידי מידו באיטיות, ובעיקר שמתי לב לטיפת הצער שהיתה בפניו כשראה את תגובתי.
נשמתי עמוק והזזתי את מבטי ממנו למטה, הייתי צריכה לעכל את כל מה שהוא אמר.
לאחר דקה שהייתי שקועה בתוך מחשבות עם עצמי הוא הרים את פניי עם ידו ״בבקשה קטנה תגידי משהו״ הוא אמר ונשבעת שיכלתי לראות קצת לחץ במבטו, מחכה שאני אגיד משהו שלא יגרום לו להתחרט שסיפר.
הנחתי את ידי על ידו שהחזיקה את פניי והורדתי אותה אל המיטה
״את..אתה רוצח א..אנשים?״ שאלתי ולא היה כבר אפשר להסתיר את הרעד בקולי ״אני לא הורג אנשים חפים מפשע קטלין אני הורג אנשים שמחזיקים בנשים, אנשים שהם רוצחים גם הם אנשים שהם חלק מהעולם הזה אנשים שהם לא טובים בדיוק כמוני, גם אני לא איש טוב קטלין ולשאלתך כן, זה מי שאני, זה חלק מהחיים שלי״ הוא אמר ונשמתי עמוק ועצמתי את עיניי לא יודעת איך לעכל את כל מה שאמר לי ״לא רציתי לספר לך בגלל שפחדתי מהתגובה שלך ואולי אפילו בתוכי ידעתי שלא תרצי לראות אותי יותר ותשנאי אותי, אבל זאת זכותך לדעת מי זה האדם שאת איתו, בעיקר גם לא רציתי לספר לך כדי להגן עלייך, לא רציתי להכניס אותך לעולם הזה״ פתחתי את עיניי והסתכלתי עליו מנסה לעכל שהאדם שמולי הוא ראש מאפיה, אדם אכזרי שרוצח אנשים ולא מתחרט על זה, אדם חסר רחמים, אדם חסר לב, אדם שאנשים מורידים את הראש מרוב פחד ממנו, נכון זה האדם שיושב מולי אבל כשאני מביטה בעיניו אני לא רואה את האדם הזה, האדם שאני מביטה בעיניו כרגע הוא האדם שתמיד מגן עליי, האדם שאיתו אני מרגישה הכי בטוחה, האדם שדואג לי, האדם שבעיניי מלא בטוב, האדם שמנשק אותי ואני מרגישה את התשוקה שלו אליי בדיוק כמו התשוקה שלי אליו, האדם שיושב מולי הוא אדם שפיתחתי אליו רגשות, אדם שאני לא רוצה לעזוב, כן קשה לי לעכל את כל מה שהוא סיפר לי עכשיו אבל חלק בתוכי פשוט מסרב להפנים את זה ומעדיף להתמקד באדם שמולי, באדם שאני מכירה, בפראביציו פיזאנו שלי זה שיש לי רגשות אליו ולא בפראביציו פיזאנו הקאפו ראש העולם התחתון של איטליה.
הסתכלתי עליו עוד כמה שניות ולבסוף בלי לחשוב הרבה פשוט נצמדתי אליו לחיבוק, אני לא יודעת למה אבל הרגשתי שאני צריכה את זה, הרגשתי שהוא צריך את זה, שאנחנו צריכים את זה בשביל שנינו.
הוא היה מופתע מהתגובה שלי ורק אחרי כמה שניות חיבק אותי בחזרה והצמיד אותי בחוזקה אל גופו ״הייתי בטוח שתגיבי אחרת״ הוא אמר בשקט.
שאפתי אוויר והתחלתי לדבר בכנות ״לא משנה מה אתה משדר כלפי חוץ, אני יודעת מי אתה מבפנים, אני לא כל כך מבינה בכל עסקי המאפיה והעולם התחתון ואני גם לא רוצה אבל מה שאני כן רוצה זה להיות איתך, כי אני יודעת שכשאני איתך אני הבחורה הכי מוגנת בעולם והבחורה הכי מאושרת בעולם״ הוא הידק את ידיו סביבי ונשם את שיערי ״אני נשבע לך שלא סיפרתי לך את זה עד עכשיו כדי להגן עלייך״ הוא אמר בקול הזה שלו שגרם לי להרגיש תחושת ביטחון ״אני יודעת״ אמרתי.