אחרי הפטירה של אביו האהוב של פליקס קרתה הוא כבר לא חזר להיות אותו בן אדם..
אחרי הכל הוא היה רק בן 15 ומאוד קשור לאביו.
לפעמים דברים נראו כל כך חשוכים בעולם בשבילו, והוא קיווה שיום אחד זה כבר יפסיק מעצמו.
אבל הוא לא ידע שהוא צריך בן אדם, בן אדם מסוי...
זהו, סיימתי לרחם על עצמי בגלל אהבה חסרת משמעות, כבר עברה שנה!
התחלתי לעבוד על עצמי יותר בזמן האחרון, חזרתי לשיר ולרקוד וגם לבלות עם חברים, למה לי להמשיך להיות מדוכא?
עכשיו שאין כל כך קשר ביני לבין פליקס אני עדיין פגוע וכועס, אבל... אולי זה לטובה...
אז אני החלטתי שאני הולך לקבל בקשת שירה בתכנית טלוויזיה מפורסמת, קיבלתי את הבקשה רק כי אני יודע שפליקס צופה בתכנית הזאת, ואני רוצה לשיר משהו באנגלית, כי אני רוצה שהוא יבין טוב מאוד איך הרגשתי ואיך אני מרגיש, אז התחלתי ללמוד אנגלית ולשנן את המילים כמה שאני יכול.
אחרי שלוש חודשים כבר ידעתי לגמרי את המילים, בזמן הזה אני ופליקס לא בדיוק ניתקנו קשר, אנחנו הגבנו על פוסטים אחד של השני ולפעמים שאלנו אחד את השני איך אנחנו מרגישים.
אז התארגנתי.
התלבושת של היונג'ין:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
כעבור שעתיים:
כל מה שחשבתי בראשי וסיפרתי היה בזמן שנסעתי לתכנית הזאת.
אני נכנסתי וחיכיתי מאחורי הקלעים למשך אולי 40 דקות, זה היה כמובן שידור חי, ידעתי שפליקס צופה בו, הוא לא היה מפסיד פרק מזה.
כשסוף סוף עליתי לבמה הסתכלתי על הקהל המלא באנשים.
העיניים שלי זהרו והבטתי סביב, מחפש את המצלמה, רציתי לעשות קשר עין ישיר איתה בזמן שאני שר, שזה ירגיש לפליקס שאני מסתכל עליו...
נקודת מבט כללית:
(אין לי כוח לכתוב את כל השיר או לתרגם, מי שרוצה קוראים לו Youngblood תחפשו ביוטיוב או ספוטיפיי).
אחרי שהיונג'ין סיים לשיר הוא כבר דמע והקהל מחא כפיים סוערות.
"אדון הוואנג! הקול שלך נשמע כמו קול של מלאך!", אמר שופט בחיוך מופתע, היונג'ין צחקק וקד, מושך באפו קלות.
"אז הוואנג, תספר לנו, יש מישהו ששרת את השיר הזה בשבילו?", שאלה שופטת בחיוך.
היונג'ין חייך, יוצר קשר עין עם המצלמה, "מישהו שאני אוהב, מאוד אוהב", אמר היונג'ין והקהל מחא כפיים.
אחרי שעתיים/בדירה של היונג'ין:
היונג'ין נכנס לדירתו וסגר את הדלת, מוריד את בגדיו ונכנס להתקלח.
כשהוא יצא הוא שם לב שהיו בערך 20 שיחות שלא נענו מפליקס.
הוא גיחך, הוא ידע שזה יקרה אז הוא פתח את הווצאפ וקרא הודעות שפליקס כתב לו, מתחיל לבכות.
היונג'ין התקשר בחזרה אל פליקס, "בייבי!", צעק פליקס והיונג'ין הסתכל על הטלפון בהלם, "פ-פליקס?", שאל היונג'ין בקול מבולבל, "היונג'ין, תסלח לי, מה שעשיתי הוא לא בסדר בשיט! אני מצטער! יפה שלי אני מתגעגע אלייך כל יום! אני חושב עלייך כל יום וכל לילה! אני לא מסוגל לשכול ממך אפילו שניסיתי כל כך חזק! אני ניתקתי קשר עם ליאם, אני לא מסוגל להסתכל עליו ואני לא רוצה-", "בייבי", אמר היונג'ין בחיוך וליבו של פליקס קפץ.
"מ-מה?", שאל פליקס והיונג'ין גיחך, "אני סולח לך, ברור שאני סולח לך יפה שלי", אמר היונג'ין בחיוך ושמע את פליקס מתחיל לבכות, "אני כל כך פחדתי!", צעק פליקס והיונג'ין חייך, "אל תדאג", אמר היונג'ין בקול רגוע.
"אנחנו ניפגש מתי שהוא ונדב-", "בייבי", פליקס קטע את היונג'ין בחיוך, "מממ?", שאל היונג'ין, "א-אני חוזר בסוף שנה הקרובה, השנה הזאת עומדת להיגמר כבר", אמר פליקס בחיוך והיונג'ין קפא, הטלפון נפל מידו, "היונג'ין? הכל בסדר?", שאל פליקס בבלבול והיונג'ין מיד הרים את הטלפון.
