נקודת מבט כללית:
"אתה בסדר?!", צעק ג'ון וליטף את ראשו של פליקס שרעד, "כ-כן... פשוט הילדות לי עוד שיתוק שינה", לחש פליקס וניגב את דמעותיו, "אוי, למה לא סיפרת לי שיש לך שיתוקי שינה?", שאל ג'ון ופליקס התחיל להתעצבן, הוא בחדר שלו, שואל שאלות מוזרות, למה זה עניינו?
"מה אכפת לך בכל מקרה? היה לי מי שיעזור לי עם זה אבל עכשיו הוא בקוריאה", אמר פליקס והתיישב, ג'ון התיישב גם הוא, "מי? הג'ין הזה?", שאל ג'ון ופליקס נשם עמוק והרגיע את עצמו, "זה לא ג'ין, זה היונג'ין", אמר פליקס בחיוך עצבני, "נו, אותו דבר", אמר ג'ון בזלזול.
זה כבר עלה לפליקס על העצבים לגמרי, אבל הוא שלט בעצמו.
"אני יכול להרגיע אותך אם אתה ממש סוער בגלל זה", לחש ג'ון ופליקס הרים גבה בבלבול, ג'ון התחיל לקרב את ראשו לשל פליקס באיטיות ופליקס ניסה להבין מה קורה, וכשהוא הבין הוא דחף את ג'ון בחוזקה וסטר ללחי שלו.
"מה נראה לך?!", צעק פליקס בקול העמוק שלו ונעמד, ג'ון היה בהלם, "אני רק ניסיתי-", "צא!", צעק פליקס והצביע על הדלת, ג'ון פשוט הביט בו בדממה והלם, "אמרתי צא!!", צרח פליקס וג'ון קם במהירות ויצא מהחדר.
"יא! מה לעזעזל?! אייש! חתיכת בת זונה!", צרח פליקס והתחיל לקלל את ג'ון בקוריאנית.
'אני לא מספר על זה להיונג'ין', חשב פליקס לעצמו בעצבנות והדליק את הטלוויזיה הבינונית בחדרו.
בבוקר:
פליקס הכין קפה במטבח ושמע את דלת חדרו של ג'ון נפתחת, ג'ון יצא למטבח ופליקס אפילו יותר הסתכל עליו, לוקח את הקפה שלו וחוזר לחדרו.
"אני עובר דירה", מלמל פליקס בעצבנות והתקשר למנהלי המגורים לספר על מה שקרה, כמובן שנתנו לו לעבור למגורים אחרים כי זה לא היה מקובל.
לקח לו כמה ימים להעביר את כל החפצים שלו מהדירה עם ג'ון למגורים החדשים, אבל בסך הכל, הוא היה מוקל.
בדירה החדשה:
לפליקס לא היה שותף הפעם, והוא שמח, אפילו שזה דיי בודד.
היום הראשון ללימודים התקרב וההתרגשות בו בערה כמו אש.
"ג'יסונג?", שאל פליקס בחיוך לתוך הטלפון, "כן כן! אני מתחיל ללמוד ביום שני!", צווח פליקס בהתרגשות, הוא דיבר מעט עם ג'יסונג עד שניתק.
נקודת מבט כללית:
כל הזמן ללא פליקס עבר על היונג'ין מאוד קשה, הוא לא הראה את זה אבח הוא בכה לזה על ג'יסונג כל הזמן, מתחנן ממנו שלא יספר לפליקס כדי שפליקס לא יהיה עצוב.
"א-אנחנו גם פחות מדברים עכשיו! ה-הוא עסוק ו-ואני- ו-וזה לא א-אותו שעות באסיה ואו-", היונג'ין קטע את עצמו והמשיך לבכות.
YOU ARE READING
האח החורג שלי
Romantizmאחרי הפטירה של אביו האהוב של פליקס קרתה הוא כבר לא חזר להיות אותו בן אדם.. אחרי הכל הוא היה רק בן 15 ומאוד קשור לאביו. לפעמים דברים נראו כל כך חשוכים בעולם בשבילו, והוא קיווה שיום אחד זה כבר יפסיק מעצמו. אבל הוא לא ידע שהוא צריך בן אדם, בן אדם מסוי...
