"דיי דיי ילד שלי, מספיק לבכות." אימו של פליקס לחשה בקול רך וליטפה את ראשו ששכב על הירך שלה.
"א-אמא.. אנ-אני לא יודעת מ-מה חשבתי לעצמי ב-בכלל! הוא יש-שנא אותי עכשיו. הוא ל-לעולם לא יאהב אותי י-יותר!" ופליקס לא לגמרי טעה, כאילו, הוא כן טעה, אבל לא ממש.
היונג'ין בילה ימים בדירה של ג'יסונג ומינהו ובכה על אותו הדבר שפליקס בוכה עליו.
אבל תבינו שהוא היה הרבה הרבה יותר פגוע מפליקס.
הוא הרגיש את הלב שלו נשבר לחתיכות, נדרס ונשרף. והכל בגלל הבן אדם שהכי אהב בעולם.
"יונגבוק, תרגע." אימו של פליקס לחשה ונישקה את ראשו, "הכל בסדר." "הוא ישנא אותי לנצח אומה.."
"הוא לא ישנא אותך, הוא אוהב אותך פליקס. אתה רק צריך לדבר איתו ולהסביר לו שאתה לא מוכן."
"אבל אומה.. זה לא שאני לא מוכן אני פשוט לא יכול- מה אם- מה אם הוא ימצא מישהי שתאהב אותו יותר? אני לא יכול לתת לו ילדים ואנ- אני לא יכול לתת לו משפחה משל-" "יונגבוקי.. אני בטוחה שאם הוא אוהב אותך רק אתה כבר תהיה מספיק לו." "לא נכון!" פליקס צעק וקם על רגליו.
"אתה חייב ללכת להתנצל ולתקן את היחסים בניכם פליקס. " אימו אמרה בחיוך רחב וגירשה אותו מהבית.
פליקס נאנח ורץ לתפוס מונית, לתקן הכל.
אבל...... היונג'ין באמת יסלח לו?
חחחיחיייחיייי סורי שזה קצר אני מבטיחה שהפרק הבא יהיה ארוך!
זה בשביל אחת מהקוראות המהממות שלו איי לוב יוווו ולא לשכוח להצביעעע
YOU ARE READING
האח החורג שלי
عاطفيةאחרי הפטירה של אביו האהוב של פליקס קרתה הוא כבר לא חזר להיות אותו בן אדם.. אחרי הכל הוא היה רק בן 15 ומאוד קשור לאביו. לפעמים דברים נראו כל כך חשוכים בעולם בשבילו, והוא קיווה שיום אחד זה כבר יפסיק מעצמו. אבל הוא לא ידע שהוא צריך בן אדם, בן אדם מסוי...
