זה אתה.

היי אני איתן

נקודת מבט איתן:
היי אני איתן אני עומד ללמד בבית ספר שנקרא אלוני יצחק אני גר בפרדס חנה אני בן 31 יש לי בת זוג קוראים לה קלואי והיא מורה בבית הספר זאת השנה הראשונה שלה שהיא מלמדת שכבת יא אני כבר כמה שנים במקצוע אבל עכשיו אני חדש רק לכיתה אחת בשכבת יא, כיתה יא2.
מקווה שיהיה טוב.

קמתי בבוקר השעה 6:40 אני חייב להתארגן מהר שכחתי לארגן מזוודה יום לפני אני ישן בבית ספר יש שם גם מגורים למורים ארגנתי מהר מזוודה לשבועיים כמה חולצות מכנסיים מגבת תחתונים גרביים שסיימתי נכנסתי להתקלח.

לבשתי חליפה שחורה עם חולצה מכופתרת לבנה אני אוהב לבושה חליפות בזמן האחרון.

השעה כבר 7:22 אוקי אני אוכל משהו קטן ואצא לעבוד אני גר לבד הצעתי לקלואי לעבור לגור ביחד אבל היא לא מוכנה ואני מכבד את זה אכלתי ויצאתי לעבודה.

נסעתי ברכב שלי לבית של קלואי צלצלתי אליה,
״אני בחוץ״ אמרתי לה
״בוקר טוב גם לך, אני יוצאת״ וניתקה היא נשמעת עצבנית או שאני מדמיין
היא יצאה מהבית שלה יצאתי לעזור לה עם המזוודה ״היי יפה אחת״ אמרתי לה ובאתי לנשק אותה והיא פשוט סובבה את הראש מה יש לה
״מה יש?״ שאלתי ״כלום בוא ניסע״ היא אמרה ונכנסה לרכב הייתי בהלם לשניה ונכנסתי גם לרכב אין לי כוח לשיט הזה על הבוקר פשוט נסעתי לבית הספר.

הגענו לבית ספר כל הנסיעה הייתה שקטה היא פשוט יצאה מהרכב ולקחה את המזוודה שלה והלכה ״קלואי״ צעקתי לה היא פשוט התעלמה לא עכשיו אני עצבני הוצאתי את המזוודה שלי והלכתי למגורים של המורים ילדים הסתכלו עליי אבל לא היה לי ממש אכפת ״היי איתן״ ילדה אמרה לי ״היי אני קצת ממהר אז-״ ״זה יהיה מהיר״ היא אמרה עשיתי לה פרצוף של תמשיכי ״אז אני לין אני מכיתה יא2 הכיתה שאתה הולך ללמד השנה וזהו בעצם רק רציתי להציג את עצמי״ והיא צחקקה כאילו היא מובכת נראה לה שיש לי זמן בשבילה להציג את עצמה ״טוב תודה לים״ אמרתי לה ״לין״ היא תיקנה אותי כאילו שאכפת לי ״לין, טוב אני צריך לזוז ניפגש בשיעור״ אמרתי לה והלכתי.

הגעתי למגורים שמתי את המזוודה שלי שם ואז ראיתי את קלואי כן המגורים זה מקום אחד הבנים בסוף והבנות בהתחלה ״קלואי״ קצת צעקתי וקצת לא כי היא הייתה קרובה ״מה״ היא אמרה לי רגועה היא רצינית ״את רצינית, מה זאת הייתה הסצנה הזאת שעשית לי היום בבוקר?״ שמעו את העצבים בקול שלי ״כלום סתם לא היה לי חשק לדבר״ היא אמרה ״ולא יכולת להגיד לי את זה״ אני קצת נרגעתי ״תקשיב איתן אין לי תשובות לכל מה שאני מרגישה כרגע-״ זה לא נשמע טוב ״נראלי שאנחנו צריכים לקחת הפסקה״ היא אמרה בשיא הרוגע ״הפסקה?!״ צעקתי ״הפסקה, זה מה שיעזור לך הפסקה״ יותר אמרתי משאלתי ״כן״ היא לחשה היו כמה רגעים של שקט ״את בכלל אוהבת אותי?״ הסתכלתי לה בתוך העיניים והיא פשוט הורידה מבט היא לא פאקינג רצינית ״טוב״ אמרתי והלכתי משם.

אני עצבני עכשיו ומתוסכל בו זמנית הלכתי להכין קפה שחור בשביל לנסות להרגיע את עצמי נכנסתי לחדר מורים אמרתי לכמה מורים בוקר טוב והם החזירו לי בוקר טוב, טוב לא נראה שיהיה לי כבר הכנתי קפה ויצאתי משם בדרך לכיתה הבנתי ששכחתי משהו במגורים אז הלכתי לכניסה של בית ספר כי צריך לצאת החוצה בשביל להגיע למגורים (לא לצאת מהכניסה ועכשיו יש רחוב כאילו לצאת מהבניין של הבית ספר עצמו עם הכיתות וכולי) בדרך שקעתי במחשבות על קלואי אם היא לא אוהבת אותי אז למה היא ביזבזה איתי כלכך הרבה זמן מה יש לה לחפש איתי אם היא לא רוצה אותי ואז שאלתי את עצמי את אותה שאלה האם אני אוהב את קלואי ושבאתי לענות נתקלתי בגוף ״מה אתה דפוק?!״ היא צעקה עליי מי זאת הילדה הזאת לא ראיתי אותה פה בחיים איזה יפה היא כאילו יש בבית ספר הזה בנות יפות אבל יש לה משהו בפרצוף שפשוט שונה ואז התעוררתי ״אני מצטער את צריכה מגבונים?״ שאלתי אותה ופשוט הסתכלתי לה לתוך העיניים הירוקות שלה ונשבע שיכולתי לטבוע בהם היה לה פרצוף עצבני והיא פשוט הלכה ״את צריכה עזרה או משהו״ שאלתי אותה שהיא קצת התרחקה והיא התעלמה אבל אני בטוח שהיא שמעה את זה.

היה צילצול והלכתי לכיתה יא2 נכנסתי לכיתה וכולם הסתכלו עליי ומהר התיישבו בכיסאות שנה שעברה היו ימים שממש חשבו שאני תלמיד כי היה קיץ והיה חם אז הייתי צריך לשים בגדים יותר קצרים אבל עכשיו אני עם חליפה כן אני יודע לא כל המורים הולכים עם חליפות אם בכלל אבל אני אוהב את זה ולא אכפת לי ללכת עם חליפה גם ילדים סוף סוף קולטים שעומד מולם איש מקצוע
״בוקר טוב לכולם״ אמרתי ״בוקר טוב״ כל הכיתה ענתה הייתי קצת בהלם טוב
״טוב בגלל שזה שיעור ראשון ואני לא מכיר אתכם אז נעשה סבב שמות״ אמרתי והתחלתי להקריא שמות והגעתי לשם שקצת התעכבתי בלקרוא אותו
״ורוניקה״ ״פה נעים מאוד איתן״ מישהי ענתה עם קול מפלרטט הנהנתי לעברה המשכתי והגעתי לשם האחרון ״רומי?״ שאלתי ואמרתי בו זמנית ״רומי״ שאלתי שוב ״היא לא הגיעה היום?״ שאלתי ״אני ראיתי אותה היום בבוקר״ לים ענתה ״אז היא באה והבריזה״ סהר אמר והכיתה צחקה ממה יש לצחוק ״טוב״ אמרתי ואז הדלת נפתחה בכניסה הופיעה אותה ילדה שנדפקתי בה אין לה כתם על החולצה טוב החולצה שחורה והיא פשוט הסתכלה עליי לרגע והעיפה את המבט והלכה לשבת בסוף הכיתה איזה חוצפנית שום סליחה על האיחור או משהו ״סליחה?״ שאלתי אותה והיא התעלמה ״ילדה״ אמרתי וצעקתי באותו הזמן ״מה״ היא אמרה לי עצבנית ״מה שמך?״ שאלתי ״רומי״ היא אמרה ״ולמה איחרת רומי?״ שאלתי ״כי איזה סתום נתקע בי ושפך עליי קפה רותח״ אמרה עצבנית עם חיוך מריר על הפרצוף ״אני בטוח שהוא מצטער על זה וגם אמר לך את זה״ אמרתי לה עם אותו טון שהיא דיברה אליי ״לא לא נראלי״ היא אמרה לי ״כדאי לך לשאול אותו״ אמרתי לה וכל הכיתה פשוט מסתכלים על השיחה הזאת ״אני אעשה מה שבא לי״ היא אמרה בחוצפה היה שקט לרגע אבל שמעו את הצחוקים של סהר ועומרי עד לפה וכולם וכנראה גם היא חשבו שהשיחה נגמרה ״רומי פה לא מדברים איך שבא לנו אני המורה שלך ואת תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך״ כבר התעצבנתי ושמעו את זה ״מה אמרת?״ היא אמרה והוציאה אוזניה אחת מהאוזן שלה וכולם התחילו לצחוק ואני רק הפכתי לאדום יותר ״צאי מהכיתה שלי ולכי למנהלת עכשיו״ צעקתי עליה וכולם סתמו ״טוב״ היא אמרה וחייכה היא שמה את האוזנייה לקחה את התיק שלה ויצאה מהכיתה נשמתי קצת ואמרתי ״טוב בואו נמשיך בשיעור״.