זה אתה.

הגעגוע רוצח

נקודה אחת לפני שתקראו את הפרק:
-החלק של רומי כרגע שהיא בשיקגו הוא באנגלית, אבל אני כותבת את זה בעברית סו.
אוהבת💋

____________________________

נקודת מבט איתן:

הפכתי את כל הבית כמו משוגע,
״היא בגדה בי?!״ צעקתי ושברתי צלחת על הריצפה,
״היא! רומי! בגדה בי?״ שאלתי את עצמי, קשה לי להאמין לזה, אבל למה שהיא תשקר על דבר כזה, בת זונה, שתמות, לא אכפת לי ממנה יותר, יעבור זמן ואני אשכח ממנה, לא אכפת לי שהכאבתי לה, גם בגלל מה שאמרתי וגם בגלל מה שעשיתי, זה הגיע לה ואם לא הייתי אוהב אותה אז היה קורה דברים יותר רעים ואני יודע את זה.
איך סומכים על מישהו אחרי דבר כזה? היא בין הבנות היחידות בחיים שלי שסמכתי עליהן ועכשיו גם היא תוקעת לי סכין בלב ומסובבת ומסובבת כאילו לא אכפת לה ממני, אני יודע שאכפת לה ממני, אני לא יודע מה קרה לה אבל היא עברה כל גבול בשנייה שהיא דיברה על אימא שלי.
נשמתי כמה נשימות, וניסיתי להרגיע את עצמי, רוב הפעמים שהייתי עצבני דיברתי איתה עכשיו אין לי אופציה, ובתכלס אני לא יכול להסתכל עליה אפילו.
היא החליטה, החליטה לוותר עלינו, לוותר עליי.
פשוט תירגע. אין מה לעשות עם זה שהיא לא רוצה אותך.
אני חייב כיוון בחיים, אולי זה שהיא הלכה יעשה לי רק טוב. אולי.
אני אמצא עבודה ויעוף מהאיזור הזה.

____________________________

חודשיים אחרי,
מקודמת מבט רומי:
״ביי אבא״ אמרתי ויצאתי מהרכב
״ביי מותק, תתקשרי אליי שאת מסיימת״ הוא אמר וטרקתי את הדלת של הרכב,
״קלייר״ צעקתי אליה והיא הסתובבה ורצה אליי
״רומי, תקשיבי סתכלי איזה חתיך הוא״ היא אמרה וסימנה עם העיניים והסתכלתי עליו, לא הטעם שלי
״ממש״ אמרתי בציניות
״אני רצינית רומי, הוא ממש חתיך״ היא אמרה
״אז לכי דברי איתו״ אמרתי ודחפתי לה את הגב
״בוקר טוב רומי״ שמעתי את ילד אומר וסובבתי את הראש וזה היה לוקאס.

״בוקר טוב לוקאס״ אמרתי והוא חייך ונכנס לבית ספר, וקלייר ישר סובבה את הפנים שלה אליי
״את מבינה שיש לו קראש עלייך נכון?״ היא שאלה
״את מדמיינת״ אמרתי לה והתקדמתי לתוך הבית ספר,
וראיתי אותה רצה לידי
״הוא כזה, רומי אני מתחנן צאי איתי לדייט״ היא אמרה וחיקתה אותו וצחקתי
״את מטומטמת את יודעת את זה?״ שאלתי אותה ועצרתי ליד הלוקר שלי
״כמה זמן את עוד תהיי תקוע על הבן הזה?״ היא נאנחה ושאלה
״זה מוקדם לי מידי״ אמרתי וסגרתי את הלוקר שלי
״אני עדיין זוכרת אותו יותר מידי״ אמרתי שעולים לי רגשות
״חודשיים זה הרבה זמן רומי, את חייבת לעבור קדימה, הוא בטח היה רוצה שתעשי את זה והוא בטח עושה את זה בעצמו, אז פשוט תשחררי״
היא נשמעת ממש משכנעת, אבל פשוט קשה לי לשחרר ממנו, אני מאוד מקווה שהוא עבר אותי כבר כי אני רוצה שיהיו לו חיים טובים בלעדיי, אם בכלל היו לו חיים טובים איתי, מעניין מה איתו היום? שאני אחזור לארץ אני מקווה לעבוד בעבודה מכובדת עם קו ישיר להצלחה בחיים שלי ואני ואיתן זה זהו. ואני חייבת להפנים את זה, למה זה כל-כך קשה כוסאמק?!!.

הגענו לכיתה וראינו ולריה, ולרי בקיצור, יושבת שם, אמרנו לה היי וקלייר התיישבה לידה ואני ליד קלייר, שמתי את הציוד שלי על השולחן, הכרתי את ולרי לפני חודש, ומעכשיו אנחנו שלישייה, ופשוט דיברנו עד שהשיעור יתחיל.
״שקט כיתה!״ המורה צעק, פה אסור לנו לקרוא להם בשמות הפרטיים שלהם, רק מיס או מיסטר ואת השם משפחה שלהם, את רובם אני זוכרת אז הכל טוב, אין פה אנשים שיודעים עברית, אבל יש פה יהודים, נגיד שיש חגים היה נגיד את פסח, אני לא הגעתי ללימודים ושמעתי שהיו עוד המון שלא הגיעו, לא רשמו את זה כחיסור אז מה אכפת לי, אנחנו במאי עכשיו, שני במאי, וזה משמח כי עוד מעט חופש, החופש פה זה כמו בישראל ב20.6, ואז אחרי זה תשאר לי שנה אחת ואני אעזוב את בית ספר, ואתחיל לעבוד בבית ספר למנהל וכלכלה.

זה מה שאני חושבת שיסדר לי את החיים בקו אחד, ואז אחרי זה אני אחזור לארץ, לאיזור הקודם לאנשים הקודמים, אח שלי בא לבקר אותי פה יום אחרי שטסתי ומאז הוא טס הביתה לפני חודש, אני אהיה פה בשיקגו 3 שנים בערך, אני עוד מעט בת 18 כאילו בדצמבר אני אהיה 18, ואז תתחיל שנה חדשה,
״רומי״ שמעתי פתאום את הקול של קלייר וסובבתי את הראש בשניות, והיא סימנה לי בעיניים שלה על המורה, פאק, זה המורה שהכי שונא אותי
״תוכלי לענות לי על השאלה גברת צעירה?״ הוא שאל
״אממ מה זה היה?״ שאלתי וילדים צחקו, מה דפאק מצחיק?!
״חושבת שאת מצחיקה אה, יש לך עד מחר להגיש לי עבודה של שש דפים שלכל אחד מהם יש לפחות מאה מילים״ הוא אמר
״מה למה?״ שאלתי
״כי ככה אמרתי״ הוא אמר, ובשנייה הזאת רציתי לקום ולצאת מהכיתה אבל הרגשתי את קלייר מושיבה אותי.

׳אני אעזור לך׳ היא אמרה לי בלי קול, חייכתי כי היא יוצאת מזה נחמדה וחברה אבל אין מצב שאני עושה את זה, לא סובלת את המורה הזה, זה שיעור היסטוריה, את המורה הקודם שלי סבלתי אז אותו, אני ליטרלי שונאת אותו והוא שונא אותי, וקלייר אחלה חברה אני יותר קרובה אליה מולרי, היא אחלה ילדה, היא הייתה החברה הראשונה שלי פה שעזרה לי להשתלב והכירה לי את ולרי לפני בערך חודש והתחברנו, היא אחלה ילדה ממש מתוקה, מזכירה לי קצת את ירדן, וקלייר מזכירה לי את לין ממש, אתם קולטים אפילו ללין לא אמרתי מילה על זה שיום אחד פשוט קמתי והלכתי, לאימא שלי לא אכפת היחיד שעוד אכפת לו ממני זה אדם.

ואני קצת מתגעגעת לאדם, טוב קצת הרבה, הגעגוע רוצח.
לא רק לאדם אבל בעיקר לאדם ואית- והוא, כאילו לא ממש התגעגעתי אליו...
על מי אני פאקינג עובדת בחודש הראשון שלי כאן לא שחררתי ממנו, הייתי בדיכאון לפעמים התקשרתי אליו רק בשביל לשמוע את הקול שלו ולנתק, אני יודעת שזה לא נורמלי אבל לפעמים אני מצליחה לשמוע אותו מדבר אליי ומתרגשת ואז נזכרת שזה זיכרונות ושהכל פשוט בתוך הראש שלי.
ועדיין אני לא כל-כך שחררתי ממנו רק אחרי זה החלטתי שצריך לעבור הלאה כי אין לנו עוד אופציה להיות ביחד, פשוט אין! אני ואיתן זה כלום, ואני חייבת להכניס את זה לראש שלי במקום להתפלל שנחזור כי זה לא יקרה.
הוא עכשיו בטוח עובד על עצמו וזה מה שאני צריכה לעשות.

_________________________

הסתיים הלימודים ונסעתי הביתה, ופשוט הלכתי לישון השעה הייתה שלוש וחצי בצהריים והייתי כל-כך עייפה אני צריכה לקום יש לי עבודה מזדיינת להגיש, רבתי עם חצי בית ספר ואף אחד לא מוותר לי על העבודה, בארץ עשיתי מה שבזין שלי, אבל פה זאת הייתה התחלה חדשה חוץ ממקרה אחד של אלימות כלום, טוב שתיים, טוב שלוש אבל הן התחילו, שלא יתגרו בי הן לא יקבלו בוקס לשפה.
לא ככה, ככה.
טוב ניפגש עוד ארבע שעות בערך לילה טוב.
**צלצול טלפון**
נו מה עכשיו?.