זה אתה.

את כועסת עליי?

קמתי לבוקר שני, אני ואיתן דיברנו עוד קצת ומשם אני לא זוכרת כנראה נרדמתי.
הדלקתי את הפלאפון שמונה וחמישה?!
קמתי מהמיטה במהירות אני לא אספיק לחדא ואז שוב איתן ואני נריב ואין לי כוח לזה עכשיו.
כולן כבר לא בחדר, איך לא התעוררתי?? התלבשתי זריז, חולצה קרועה וג׳ינס שעושה רק טוב, היום יום שני נשאר את כל הסוף שבוע ואז נוסעים הביתה, בסוף החליטו לשחרר אותנו לבתים רק את השכבה שלי כמובן.
מה אכפת לי פחות זמן פה יותר טוב.

הסתרקתי, פתחתי את בקבוק הסרום והשפרצתי שלוש טיפות על היד ושמתי על השיער, לא על הקרקפת כי זה גורם לשיער שלי להראות שומני
**צלצול טלפון**
הרמתי את הפלאפון, איתן, הסתכלתי על השעה שמונה ועשרה,
בלעתי את רוקי ועניתי
״היי איתנוש״ אמרתי בהתחנפות
-איפה את?- שאל מאופק
״בדרך״ עניתי
-רומי את לא יכולה לעשות לי את זה- מה יש לו? על מה הוא מדבר?
-את לא יכולה להעלם לי ככה- הוא נשמע נסער, כאילן אני הולכת לספר על זה למישהו
״איתן תירגע אני בדרך אוקי?״ אמרתי מנסה להרגיע אותו שמעתי אותו נושם
-אוקי- הוא אמר רגוע וניתקתי, מה יש לו? הוא רציני אני בחיים לא יספר לאף אחד עלינו, גם ובעיקר כי יגרמו לזה שנתרחק ולא בא לי שזה יקרה.
אם הוא יתרחק ממני, אני לא יודעת מה יהיה איתי, כרגע הוא נותן לי מוטיבציה לקום בבוקר ולבוא לבית ספר, אם אני אדע שאני אקום כל בוקר לבית ספר הזה והוא לא יהיה כאן אני לא בטוחה שאני אבוא בכלל.
ציחצחתי שיניים שמתי וזלין התאפרתי קצת, ויצאתי.

השעה הייתה כבר יחסית מאוחרת שמונה עשרים ושתיים וסוגרים עוד מעט את החדא ויום לימודים מתחיל, הלכתי לשם מהר רואה מלא ילדים יוצאים החוצה, נכנסתי לבפנים, כולם רק פינו את האוכל שלהם, אוי.
לא רואה את איתן כאן, הלכתי לקחתי שתי לחמים וגבינה, מרחתי
״לקח לך הרבה זמן״ פתאום שמעתי את הקול הגברי של איתן, אימלה אני מסמיקה? סובבתי אליו את ראשי וקלטתי אותו סורק אותי, וראיתי את העינייים שלו בורחות לי אל התחת אני חייבת שהוא יפסיק עם זה כי אז יהיה לידו עגבניה.
״ישנתי״ אמרתי והמשכתי להכין את הלחם עם גבינה, כאילו כלום לא קורה, סגרתי את שתי הלחמים והייתי צריכה שקית אוכל שלא יתפזר עליי, ונחשו איפה זה היה כן כן ליד היד של איתן, והוא שם לב שאני צריכה
״אתה לא מביא לי?״ שאלתי והוא עשה מבט תמים
״את מה?״ הוא שאל ותפס בקופסא ״את זה?״ אני בסוף אתעצבן
״נו איתן אין לי כוח לזה על הבוקר״ אמרתי והוא המשיך על המשחק שלו, ולא נתן לי לקח שקית, אז פשוט לקחתי את הרגליים שלי והלכתי מהחדא, אין לי כוח למשחקים האלה והוא לא מוכן לקלוט שלא יקלוט.

הגעתי לכיתה אחרי שאכלתי את הלחם הזה, יש לי קצת בחילה, ועוד יש לי שיעור לשון עכשיו עם מורן, יואו שיעמום צ׳אק, היא נכנסה לכיתה ועכשיו השעה שמונה חמישים, היא רצינית? יש לנו שעתיים איתה, שזה אומר מעכשיו עד עשר,
״אוקי הבנתי ששלחו לכם מקומות ישיבה חדשים״ היא אמרה, מה? מתי שלחו לנו, פתחתי את הווצאפ, נכנסתי לקבוצה,
ישששש אני מאחורה, עם... שירן, גלגלתי עיניים, היא נראית נחמדה וכל זה, ואני בטוחה שהיא גם נחמדה, פשוט.. היא וקאי.. וקאי ואני פעם... אתם יודעים, זה קצת מגעיל אותי לחשוב על זה, הצטמררתי וקמתי ממקומי, והלכתי למאחורה, כולם התהלכו בכיתה יושבים במקומות אחרים, לין לא פה, וחברה שלה פה עם ורוניקה והשפוטות שלה, בטח נפלה לזה, טיפשה.