זה אתה.

היא זרקה את המילים האלה לאוויר ופשוט הלכה, אני מת על הילדה שלי, אני אוהב אותה, שהעיניים הירוקות שלה הסתכלו עליי שהיא אמרה את זה, הרגשתי את הרצפה רועדת, כל מה שהיא אומרת לי אני מתרגש מזה, אולי אני לא מראה את זה אבל היא משפיעה עליי.
״איתן״ ירדן אמרה וחיבקה אותי,
״ירדן, מה את עושה פה?״ שאלתי והיא התנקה וחייכה חיוך גדול
״באתי להפתיע אותך״ היא אמרה וחייכתי חיוך צבוע, אני לא רוצה להיות צבוע, אבל אין לי לב להגיד לה את מה שאני חושב עליה אחרי כל מה שהיא עושה בשבילי
״הכל בסדר?״ היא שאלה, איפה רומי?
״איתן״ היא אמרה פתאום וחזרתי למציאות
״כן?״ שאלתי
״שאלתי אם הכל בסדר״ היא אמרה וציחקקה, וואי אני חייב אותה עכשיו
״הכל מצוין ירדן, אני צריך ללכת לעבוד״ אמרתי וירד לה כל הפנים
״רציתי לדבר איתך על משהו״ היא אמרה והתקרבה, היא לא נמוכה אבל היא לא גבוהה אני עוקף אותה ואני 1.86 אז היא נראתה כלום לידי
״תקשיבי ירדן אנ-״
״הנה אתה!״ שמעתי צעקה והסתכלתי מאחוריי ירדן, קלואי נכנסה לבית ספר ״אתה לא רואה את כל ההודעות שאני שולחת לך?!״
״לא הייתי פה מצטער, קרה משהו?״ שאלתי, היא העבירה מבט שופט על ירדן
״בוא מהר! יש ריב״ היא אמרה, פאק, רק שזאת לא היא
״טוב ירדן נדבר אח-״
״ברור ברור, לך, אדוני המורה״ היא אמרה וציחקקה ועפתי משם, ועקבתי אחרי קלואי, למגורי בנים? מי יכול לריב כאן פאק, אני מאוד מקווה שהוא לא מעורב בזה.

הגענו לשם, החדר היה מבולגן לגמרי, ראיתי רק את קאי בתוך החדר, הוא ישב על המיטה עם איזה אחת, שירן אני חושב,
״מה קרה פה?״ שאלתי עם קול סמכותי ומאופק הילד הזה יעוף מפה בסוף, אין עונה, התקרבתי צעד וקלואי תפסה לי את היד, הסתובבתי אחורה והיא סימנה לי עם העיניים להיות רגוע, הנהנתי והתקדמתי
״צאו מהחדר בבקשה, תשאירו אותי לבד עם קאי״ אמרתי ולקחו כמה רגעים והן עזבו את החדר, נשמתי עמוק והתיישבתי לידו
״מה קרה?״ שאלתי עם קול רגוע, והוא לא הגיב.
״קאי, מה קרה לך?״ שאלתי שוב, ונגעתי לו בכתף
״כלום בסדר״ הוא אמר, הוא בכה?, נאנחתי, אני לא יכול להיות המורה שלו כל הזמן, אבל אני גם לא יכול להיות אח שלו כל הזמן
״תקשיב קאי כל מה שאתה צריך אתה יודע שאני פה, אבל אתה צריך להסביר לי מה קרה פה.״ אמרתי לו.

הוא סופסוף הרים את ראשו, הוא לא נראה טוב, יש לו דם על השפה ועל הגבה, מה קרה פה, עם מי הוא רב מכות, הוא לקח נשימה ארוכה שהרגישה כמו נצח
״רבתי עם מישהו בסדר״ הוא אמר, כאילו לא הבנתי את זה
״אוקי, מי זה?״ שאלתי והוא הוריד את ראשו ושתק, אח שלי הוא לא הטיפוס המלשין, חתיכת מטומטם הוא ידפק אם הוא לא יגיד מי רב איתו, למנהלת הזאת לא אכפת מכלום, אני יודע שאני יכול להשתיק אותה, אבל בא לי לדעת מי עשה דבר כזה לאח שלי
״קאי אתה לא מבין שאם לא תגיד לי את הצד השני של הסיפור, הכל יפול עליך״ אמרתי עם כעס בקולי והוא שתק, ונאנחתי שוב,
״לפחות תספר לי מה קרה״ אמרתי מאופק, והוא שתק שוב, וואי מה יש לילד הזה, קמתי מהמיטה בעצבים
״תקשיב קאי, או שאתה מספר לי עכשיו מה עובר עליך, או שאני מעיף אותך מהבית ספר המזדיין הזה לבית ספר רחוק מאוד מכאן״ צעקתי בארסיות, והוא העלה את מבטו וקם על רגליו, שהיתי כעס בפרצופו?
״רוצה לדעת מה עובר עליי איתן, אה״ הוא אמר ודחף אותי אחורה, נתתי לו, שישחרר עליי הכל העיקר שיגיד לי מה יושב עליו
״אה, האח המושלם והמקסים שלי שואל אותי מה עובר עליי״ הוא צחק עם צחוק ארסי, מה עובר עליו? אני שומע כאן קנאה?
״קאי אני לא מבין מ-״
״אתה מבין טוב מאוד!״ הוא צעק עליי והתחלתי להתעצבן, לא צועקים עליי.
״למה בכית?״ שאלתי מנסה להתאפק לא לצאת עליו
״חסרות סיבות?״ הוא צחק עם צחוק ללא זכר להומור, והבנתי למה הוא מתכוון, אבל נתתי לי להמשיך בא לי שזה יבוא ממנו
״תאמר לי מה הסיבות״ אמרתי והתקרבתי צעד, מסתכל לו לתוך העיניים
״אתה.״ הוא אמר ״זה אתה.״
״בכית בגללי?״ שאלתי, ראיתי דרך העיניים שלו המון רגשות, כאב, חרטה, כעס וקנאה.
״אני שונא אותך״ הוא אמר והכעס נבנה בתוכי מחדש, הרגשתי את הדם החם שלי, מי הוא בכלל שהוא שונא אותי
״איזה מן אח אתה״ הוא ירק עליי את המשפט הזה, וכלכך התאפקתי, נשמתי עמוק
״קאי, מה אתה חושב שעשיתי?״ שאלתי עם כלכך הרבה כעס בתוכי
״או אני לא חושב שעשית איתן, עשית את זה״ הוא אמר
״מה?!״ צעקתי עליו
״לקחת לי אותה!״ הוא צעק עליי. שתקתי. עמדנו ככה כמו שתי טיפשים באמצע החדר, איזה חמש דקות עד שפציתי את פי
״לא לקחתי לך אותה״ אמרתי והוא התקרב אליי ונתן לי מכה בחזה
״היא הייתה איתי, ופתאום היא איתך״ הוא הדגיש את המילים האלה
״היא בחיים לא הייתה איתך, זה שהיא נתנה לך לא אומר שאתם הייתם ביחד״ אמרתי והוא נתן לי בוקס לפרצוף, טוב כאן נשברתי, החזרתי לו, והגענו למצב שאנחנו רבים, מכות. זרקתי אותו לצד השני של החדר ועמדתי לפני הדלת
״תפסיק קאי, אני לא רוצה להכאיב לך״ אמרתי
״מאוחר מידי״ הוא אמר.

״תיפרד ממנה״ הוא אמר לאחר דקה, ״אם אתה אח שלי תיפרד ממנה״ הוא אמר ובעלתי את רוקי, אני לא מתכוון להיפרד מרומי בשביל אף אחד.
״אני לא נפרד ממנה״ אמרתי בהחלטיות, והוא שלף את הפלאפון שלו מהכיס
״טוב, זה או שאתה אומר-״ הוא התחיל והראה לי תמונות שלי ושלה
״או שאני אומר״ הוא אמר, הוא לא מפחיד אותי, הוא יכול ללכת למנהלת, במקסימום יעיפו אותי מפה, ואף אחד בחיים לא יקח אותי לעבוד אצלו כי הוא שמע שהתעסקתי עם קטינה, זה יהיה כתם לכל החיים שלי, אבל אני לא יכול לוותר על הילדה היחידה שעושה לי קצת טוב בחיים האלה, כיף לי איתה כוסאמק, אני כלכך אוהב אותה שזה פאקינג אבסורד, האהבה שלי לילדה הזאת לא הגיונית וגם אני לא מבין איך הצלחתי להתאהב בה כל-כך מהר, יש בה משהו שמשך אותי אליה, כנראה לא רק אותי, אני ממש לא אוהב את העובדה שמה שעושה לי טוב פוגע באחי, אם זאת הייתה כל בת אחרת סביר להניח שהייתי חותך ממנה, אבל היא, אני לא מתכוון לעשות את זה, אני יודע שזה יכאיב לה, וזה הדבר האחרון שבא לי לעשות.

״על מה אתה חושב כל-כך הרבה איתן, היא לא שמה עליך, היא בטח עכשיו מצחקקת עם נווה בחוץ״ הוא אמר, וואלה, היא שיחקה איתי כל-כך הרבה פעמים, איך אדע שזה לא יקרה שוב? איך אדע להיזהר? אני לא יודע אם היא התגברה על כל האהבה שלה למשחקים כאלה, אבל היא שיחקה איתי רק שלא היינו ביחד וזה הטריף לי את הצורה, אני רוצה אותה, ואני היחיד שצריך לקבל אותה.
יצאתי מהחדר ופתחתי את הפלאפון, התקשרתי אליה, נו רומי למה את לא עונה לי, ניסיתי שוב והיא לא ענתה, יצאתי מהביניין והתחלתי ללכת לכיוון הביניין של הבנות, הבניין של הבנים היה ריק כי יש פעילות עכשיו, אז אף אחד גם לא שמע את הצעקות שלנו,
״איתן״ שמעתי צעקה, עצרתי במקום והסתובבתי, ירדן.