זה אתה.

לסבול בגלל אהבה

״רוצה לצאת איתי?״ הוא שאל אותה והייתי פשוט בהלם, א לא תכננתי שהוא באמת יעשה את זה וב אין ב כאן נגמר הסיפור שלנו.
רציתי לבכות זה לא מצחיק, הןא נפרד ממני בזה שהוא ביקש ממנה לצאת איתה, סבבה תני, הבעיה שאם זה באמת קרה עכשיו,
אני לא אחזור להיות איתו אף פעם.
ירדן הסתכלה עליי ואז על איתן
״אני.. אני לא יודעת מה להגיד״ היא אמרה
״תגידי כן״ הוא אמר לה ואני המשכתי להסתכל עליה, מה היא תגיד? היא תגיד כן? זהו?
״רומי״ היא אמרה למה שהיא תגיד את השם שלי?
״הפלאפון של מצלצל״ היא המשיכה, פאק לא שמעתי והאמת שלא ממש אכפת לי כרגע, בא לי לשמוע מה היא עונה לו, שמתי את הפלאפון על השתק
״תמשיכו״ אמרתי והם הסתכלו עליי במבט כזה של מה את רוצה
״כן״ היא אמרה
״מה כן?״ שאלתי עם המעט קול שיצא לי
״אני אצא איתך״ היא אמרה וקמה, וחיבקה אותו, הרגשתי שממש קשה לי לנשום, הם אפילו לא התייחסו אליי, אני צריכה אוויר.
יצאתי מהבית תוך כדי שאני רבה עם עצמי לנשום,

**צלצול טלפון**
עניתי
״הלו למה את לא עונה?!״ אח שלי צעק עליי והפלאפון פשוט החליק לי מהיד, אני לא מצליחה לנשום, מה יקרה לי עכשיו? אני אמות? למה זה קורה לי?
התחלתי ללכת ולהתרחק מהבית שלו, אני חייבת אוויר למה אין לי אוויר?!!! אני מפחדת, פתאום הרגשתי יד תופסת אותי וסובבה אותי
״רומי״ הוא אמר והמשכתי להתנשם ככה ״מה יש לך?״
מה יש לי? אני לא רוצה שזה יקרה לי, מה קורה לי? אבל ברור שלא הצלחתי לשאול ולהגיד הכל כי פשוט לא היה לי אוויר בריאות לא הצלחתי לדבר אפילו
״רומי, תסתכלי עליי״ הוא אמר והסתכלתי עליו העיניים שלי כבר היו רטובות וגם הלחיים שלי, אני בוכה, בגללו למה תמיד שאני בוכה זה בגללו?
״תנשמי איתי״ הוא אמר והתחיל לנשום ולהסתכל לי בעיניים, והתחלנו לנשום ביחד, וזה הרגיע אותי וכבר הפסקתי לחשוב עליו,
״כל הכבוד את מצליחה לנשום״ הוא אמר ״את רק צריכה להירגע״
״תודה״ אמרתי עם המעט קול שיצא לי ואז חיבקתי אותו ולא חשבתי על שום דבר אחר, הוא מת בשבילי, איתן מת בשבילי.
התנתקנו והסתכלתי עליו, היה לי דחף לנשק אותו אבל פשוט לא יכולתי לא רציתי שהוא ירגיש שזה כאילו אות תודה כזה ושיט כזה
״את באה לבפנים?״ הוא שאל
״כן״ אמרתי, אני צריכה להישאר שם ויותר מזה, איפה הפלאפון שלי? ואח שלי?
הלכנו לכניסה של הבית שלו.

ראיתי את הפלאפון שלי על הריצפה ולפני שהתכופפתי להרים יונתן כבר עשה את זה
״תודה״ אמרתי
״בכיף״ הוא ענה
״לא, תודה על הכל, על מה שקרה שם״ אמרתי והסתכלתי על הריצפה זה כל-כך מביך
״הכל טוב רומי, אם את צריכה מישהו לדבר איתו אני פה״ הוא אמר והרגשתי אותו מחייך הוא בדוק חייך, ואז הוא פתח את הדלת ונכנסנו, הלכנו לסלון,

״או סופסוף חשבנו נעלמתם״ רון צעק
״כן היינו רגע מלהתקשר למשטרה״ איתן אמר עם הציניות שלו וישב כמו שיח על הספה שירדן לידו
״מצחיק״ אמרתי ולא תכננתי שזה יצא כל-כך רועש, היה שקט, למה דווקא שאני מדברת יש שקט
״מה מצחיק?״ איתן שאל ואפילו לא עניתי לו, התעלמתי ממנו מול כולם וזה היה אחלה זה לא כל-כך חרה לי בלב
״אה מה מצחיק רומי?״ הוא שאל שוב וכולם הסתכלו עליי, ואני הסתכלתי עליו פשוט לא עניתי וראיתי את ירדן לוחשת לו משהו, אבל הוא הסתכל עליי למה המבט הזה עדיין עושה לי כאב בטן? למה זה לא מפסיק? המשכתי להתעלם ממנו ועברתי להסתכל על יונתן שעמד לידי, הוא ילד יפה
״טוב... רוצים לשחק משהו?״ רון שאל
״שמעתם שירדן ואיתן יוצאים?״ רות שאלה, מאיפה היא שמעה? אה ירדן, רק אם רות הייתה יודעת שהיא ליטרלי אמרה עליה שהיא נואשת בטירוף לנשיקה מיונתן לא נראלי שהן היו כאלה חברות עכשיו
״באמת?״ יונתן שאל
״כן באמת יונתן״ הוא אמר בטון מזלזל
״מה יש לך?״ הוא שאל
״כלום, מה יש לי?״ איתן החזיר בשאלה
״קרה משהו?״ יונתן שאל, הוא רציני שהוא שואל את זה כאן,מול כולם זה נראה למישהו המקום לעשות את זה?
״לא קרה כלום״ איתן אמר ועבר להסתכל על הפוסטמה שלו, רק שלא יתנשקו, רק שלא יתנשקו, רק שלא יתנש-
אימלה איזה פדיחה, היא ליטרלי ניסתה לנשק אותו ואז הוא סובב את הראש והסתכל עליי וחייך, אני שונאת אותו,

״מה משחקים?״ יונתן שאל והתקדם לספה כי עד עכשיו היינו בכניסה לסלון
״בואי שבי רומי״ ירדן אמרה
״לא אני גם ככה הולכת״ אמרתי
״למה? את יכולה להישאר אם את רוצה״ יונתן אמר וחייכתי אליו
״לא אני צריכה ללכת הביתה יש מחר בית ספר״ אמרתי
״איתן מורה״ ירדן אמרה
״לא אכפת לי״ אמרתי
**צלצול טלפון**
בדיוק בזמן
״ביי, תהנו״ אמרתי ויצאתי מהבית, זה היה טו מאצ׳? המבט שהיה לירדן שאמרתי את זה וכל השקט שהיה בחדר, נראלי זה היה יותר מידי
עניתי לשיחה
״הלו״ אמרתי
-כמה דקות אני בחוץ תחכי לי-
״טוב״ אמרתי והוא ניתק,

הדלת נפתחה, ישר הסתובבתי, וזה היה איתן גבוה חתיך זבל, איתן,
״תיכנסי לבפנים״ הוא אמר והתעלמתי ממנו ״רומי בבקשה״
הרמתי את המבט אליו
״מה איתן?״ שאלתי
״תיכנסי״ הוא יותר התחנן מאמר
״אני הולכת הביתה״ אמרתי והוא התקרב ואני התרחקתי
״אל תתקרב אליי״ אמרתי והוא עצר ונשם
״למה?״ הוא שאל וחייכתי
״אתה רציני שאתה שואל למה?״ אמרתי ויכלו לשמוע את העצבים ואת הכאב שבקול שלי, התחלתי לרעוד אני ממש מקווה שהוא לא רואה את זה
״את בסדר?״ הוא שאל
״לא״ עניתי ועלו לי דמעות, מה קורה לי? ״אני לא פאקינג בסדר״
״אני שונאת אותך״ אמרתי לו ויצאה לי דמעה וישר ניגבתי אותה
״רומי תירגעי״ הוא אמר
״לא אני לא ארגע, איתן״ צעקתי עליו ״כל מה שהיה בנינו מבחינתי מת, אתה לא קיים מבחינתי״ אמרתי
״לא מגיע לי לסבול ככה, כל הזמן עם המשחקי קנאה האלה והסרקזם הזה, וזה שאני בסוף כל יום מוצאת את עצמי על המיטה בבית בוכה ומתפרקת בגללך אז לא, לא מגיע לי לסבול בגלל אהבה מגיע לי הרבה יותר טוב מזה, הרבה יותר טוב ממך״ אמרתי את זה ותוך כדי בכיתי וניגבתי הכל,

״אני מצטער, אני יודע שאני זבל של בנאדם ואני מנסה להשתפר, אבל כנראה שלא הולך לי, ואם הייתי יודע שזה מה שקורה לך לא הייתי מתחיל את זה בכלל, אני לא אתן לך בחיים לא לסבול ככה או בכלל, לא מגיע לי אותך, את בסה״כ ילדה בת 17, את לא צריכה לעבור את כל זה בגללי, ואני אקח את כמה צעדים אחורה, אני רוצה שיהיה לך טוב״ הוא אמר וניסה לחייך אבל כל שנייה החיוך ירד כאילו הוא נילחם בבכי
**ציפצוף**
הסתכלתי לצד וראיתי את אח שלי, הסתכלתי על איתן ולא רציתי ללכת, אבל אני חייבת, פשוט הלכתי, נכנסתי לרכב מאחורה אפילו לא מקדימה
״מה קרה?״ הוא שאל
״כלום״ אמרתי עם קול רועד
״על מה דיברתם?״ הוא שאל
״לא דיברנו אמרתי לו תודה על האירוח״ אמרתי ושמתי אוזניות, שמעתי fix you והסתכלתי דרך החלון על הדרך ורציתי לבכות כל-כך אבל לא רציתי לעשות מול אח שלי,
זהו, זה נגמר,
הוא לא שלי יותר.