זה אתה.

מסתורי

היי אהובות שלי❤️
אני לא יודעת אם להמשיך את הסיפור, כי אני מרגישה שאף אחד לא קורא אותו ממליא,
אני רק רציתי לשתף אתכן במה אני מרגישה,
אני מעריכה כל אחד ואחת מכם, תודה💋

________________________

היה לו עיניים אדומות ומבט של חולה נפש
״אתה נורמלי?!״ צעקתי עליו והוא הזיז אותי ונכנס
״איפה הבן זונה הזה?״ הוא שאל בעצבים והלך לסלון, סגרתי את הדלת
״איתן לך לטיפול אתה לא נורמלי״ אמרתי לו והוא בא קרוב אליי
״אני לא נורמלי? אני מאוד נורמלי! ארבע ימים, פאקינג ארבע ימים וכבר ברחת למישהו אחר, ואני הלא נורמלי, מה יש לך? את פאקינג רצינית?״ הוא אמר לי, על מי הוא מדבר? על לירון?
״אני מאוד נורמלית איתן, לא ראיתי את עצמי באה אלייך פעמיים ביום כמו איזה משוגע״ אמרתי
״משוגע?״ הוא אמר עם קול מזועזע, לא הבנתי מה הוא חשב שהוא?
״את לא מבינה שאני אוהב אותך?״ הוא אמר ובתכלס לא אני לא מבינה
״זאת אהבה? אז אני ממש לא רוצה את זה״ אמרתי והפרצוף שלו נהיה אדיש
״גם אני לא רוצה בזה אבל אני כבר יותר מידי בתוך זה בשביל ללכת אחורה, אז ממשיכים קדימה״ הוא אמר ותפס לי את הידיים
״והקדימה שלי זה איתך רומי״
ניתקתי את עצמי מידיו וזזתי אחורה
״מאוחר מידי, אני לא אוהבת אותך יותר״ אמרתי והשתדלתי להסתכל לו לתוך העיניים גם אם זה היה ממש קשה
״אני לא מאמין לך״ הוא אמר
״לא אכפת לי, לא אכפת לי למה אתה מאמין, לא אכפת לי ממה שאתה עושה, לא אכפת לי עם מי אתה, לא אכפת לי ממך איתן״
אמרתי בקול שהצלחתי להשתלט עליו, עלו לי דמעות תוך כדי, וזה לא היה של מיקודם זה היה דמעות מחודשות
״תסתכלי לי בעיניים ותאמרי את זה״ הוא אמר ומיצמצתי בשביל להעלים את הדמעות והעלתי את מבטי, הסתכלתי לו בתוך העיניים, למה זה כל-כך קשה?! הלוואי שזה היה יותר קל, העמדתי פנים שיש לי אומץ והתיישרתי
״איתן״ אמרתי עם ביטחון מזויף ״אני לא אוהבת אותך״ אמרתי
״ואני מקווה לא לראות אותך יותר בחיים שלי״ אמרתי ולקחתי צעד אחורה ושמעתי אותו בולע רוק ואז נושם עמוק, הייתי צריכה לסיים את זה
״אתה כלום מבחינתי״ אמרתי והוא הלך ויצא מהדלת, ופשוט עמדתי כמה שניות שם פשוט מסתכלת על הריצפה ואז פשוט התחלתי לבכות, זה טוב יותר בשביל שתינו, זה טוב יותר בשבילי, ומגיע לי יותר מזה, מגיע לי יותר ממה שהוא יכול לתת לי.

~~לאחר כמה חודשים~~

הגענו לחודש מרץ סופסוף, עוד מעט סוף שנה, אני כבר מריחה תסוף מתקרב ולעוף מהבית ספר הזה, בכל החודשים האלה התחלתי להתנדב בספריה מול בית ספר, אני רק מסדרת שם ספרים ורוב הזמן קוראת אבל מה אכפת לי בסופו של חותמים לי על זה שעות, די משעמם שם אבל זה הכי עדיף
״היי״ לירון אמר ונשק למצחי, ועלה לי חיוך על הפנים, מה עשיתי שמגיע לי כל הטוב הזה
״היי״ אמרתי מובכת, אני בהלם שאנחנו כמעט 3 חודש ביחד ואני עדיין מתביישת ממנו ככה, לא נהינו ביחד בשניות לקח זמן עד שהיינו, בן ובת זוג רשמיים, לא יודעת מה עם איתן, הוא לא חזר אחרי 3 חודשים לבית ספר, נראה לי הוא גמר פה ובתכלס לא כל-כך אכפת לי
״אני חייב ללכת לכיתה, ניפגש בהפסקה״ הוא אמר ונישק אותי, העמקתי את הנשיקה, לא רציתי שהוא ילך, הוא זרם, זה היה הרבה זמן, זה מה שלפחות הרגשתי ואז הוא ניתק את שפתינו
״רומי״ הוא אמר
״ביי לירי״ אמרתי ונישקתי אותו נשיקה יבשה לפני שיגיד לי משהו על מה שקרה, והלכתי לכיתה מצחקקת עם חיוך טיפשי על הפנים.