זה אתה.

עוזב

היא התיישבה עליי וכבר הרגשתי את הזין שלי מתקשח תחת התחת הזה שלה, מחצתי אותו, יואו אני כל-כך רוצה לנגוס בו כבר ולהפליק לתחת הקטן שלה, היא התחילה לסמן את כל פניי בנשיקות שלה, עם השפתיים הממכרות האלה, לא רציתי שהיא תפסיק ואז שמעתי אותה לוחשת באוזני,
״אפשר לעשות משהו יותר כיף מנשיקה״ ונושכת אותה, הייתי המום ומדורה באותו רגע שלא יצאו לי מילים מהפה, בלעתי את רוקי ובמעט קול שיצא לי הצלחתי להוציא את שמה, אנחנו לא יכולים לעשות את זה, לא עכשיו, שאני צריך לספר לה שכבר הודעתי למנהלת שאני עוזב אחרי הטיול השנתי שלה, אבל אני פשוט לא מצליח, היא כל-כך ממכרת.

״ששש איתן, הכל טוב, רק תירגע טוב״ היא אמרה לי והסתכלה לי לתוך העיניים, אני מרגיש כאילו אני מתפוצץ מבפנים, כל-כך רציתי לנשק אותה, אבל אני לא יכול, משותק.
היא פתאום ירדה ממני, עקבתי אחרי כל תזוזה קטנה שלה, הרגשתי גם איך לא רציתי לשחרר לה את היד שהיא ירדה ממני, אני כל-כך רכושני
פתאום היא משכה לי ביד והצמידה אותי לשולחן, חייכתי חיוך קטן,
שובבה הקטנה שלי אה, היא המשיכה להסתכל לי לתוך העיניים, מה היא מתכננת? שנשכב? פה? בפעם הראשונה שלנו? אני מבין שנייה שלישית אבל ראשונה? בא לי שזה יהיה מיוחד, לא על שולחן בבית ספר הזה.

פתאום היא ירדה על ברכיה, ממש לא רומי, ממש לא, את לא עושה את זה עכשיו, פתאום הסתכלתי למטה וראיתי את הפרצוף הקטן שלה מתחת לזקפה שלי, פאק, נשכתי את שפתיי, כמעט נפלתי לזה, אבל לא,
״רומי קומי״ אמרתי לה והיא התחילה לגעת בי, לגעת לי בבטן, והתחלתי להתנשם, היא לוקחת ממני את הקצת אוויר שהיה לי לנשימה
היא באה להוציא את החולצה שלי מהמכנס וראיתי הזדמנות, פשוט תפסתי לה בידיים, היא לא ידעה מה אני רוצה ממנה, כי היה לה מבט המום, היא לא תמצוץ לי עכשיו.
היא פשוט לא.
לא משנה כמה אני רוצה את זה ולא משנה כמה היא רוצה, זה  פשוט לא יקרה.

פתאום עלה לה חיוך ממזרי על הפנים והיא התחילה לנשוך לי את ה-
״איה״ אמרתי עם כאב בקולי ושחררתי את ידיה, ידיה חזרו בדיוק לאותה נקודה
״איתן,תן לי לעשות לך טוב״ היא לחשה, אני שונא אותה, כל-כך שונא אותה, ליטפתי לה את הסנטר שהיא מסתכלת עליי מלמטה
״קטנה שלי, לא היום״ אמרתי והיא הלכה אחורה וקמה על רגליה ודוחפת אותי על שולחני, לא זזתי כי זה לא היה כל-כך מורגש, קטנה פראית, והיא הלכה מהצד השני של שולחני, מתחילה להתרחק
״למה אתה עושה את זה?״ היא אמרה עם כעס ברור בקולה
״עושה מה?״ שאלתי רגוע והיא עוד יותר התעצבנה
״ממשיך לדחוף אותי״ היא צעקה, שתקתי, ניתן לה לפרוק קצת, והיא התקרבה אליי שצעדי ענק שכבר עקפתי את השולחן,
״אתה ממש לא הולך לשתוק עכשיו״ היא צעקה עליי ושמה עליי אצבע, אח זה כאב, שהיא רוצה היא יכולה אה
״למה אתה ממשיך לדחוף אותי?״ היא שאלה עדיין עצבנית אבל לא צועקת,
״אני לא דוחף אותך״ אמרתי והיא צחקה
״אז מה זה היה הקטע הזה עכשיו?״ שאלה בצעקה,
״איזה קטע?״ שאלתי מיואש, אני לא מתכוון לתת לצעקות שלה לעצבן אותי, אני ממש מנסה להשתלט על עצמי
״אה לא היית פה?״ היא שאלה במרירות, אני לא אוהב את הטונציה הזאת
״מה שלא נתתי לך לרדת לי?״ שאלתי
״כן״ היא אמרה, זה כבר יותר טוב שהיא לא צועקת
״רומי את צריכה לקבל גם לפעמים דחייה, זה בסדר״ אמרתי והיא שוב התעצבנה
״מאז שאנחנו ״ביחד״ זה הדבר היחיד שאני מקבלת ממך״ היא אמרה ועשתה מרכאות על הביחד, מתי דחיתי אותה?
״רומי אין לך מושג מה את אומרת״ אמרתי לה והיא התקרבה אליי
״כן, מר אני זה שמחליט על הכל, יש לי יותר מידי מושג מה אני אומרת אוקי ואתה האחרון שיג-״
״אני עוזב את אלוני יצחק״ זרקתי את הפצצה שהיא הייתה באמצע לצעוק עליי, והסתכלתי לתוך עיניה פשוט והיא עשתה פרצוף כזה לא מבין, כאילו היא שואלת את עצמה שאלות, איך בא לי לדעת מה קורה לה בראש עכשיו
״מה- מ...מה זאת אומרת עוזב?״ היא גימגמה ״לתמיד כאילו?״
״כן״ אמרתי והיא הנהנה לאט, היה לה מבט מאוכזב זה היה בולט מידי, אני מבין אותה, אבל אני לא יכול להיות פה בידיעה שאני מוחזק בצוואר מכל הכיוונים, לא אכפת לי שיגלו את זה למנהלת, כי אני לא מפחד אני אהיה עם רומי כל הזמן, פשוט פה זה לא אופציה, זה לא יכול לקרות פה.
זהו, היא לא תגיד לי כלום, או שזה השקט שלפני הסערה, ראיתי את הדמעות בעיניה, אבל הן פשוט לא יצאו החוצה
״מתי?״ היא שאלה שהיא כבר שברה את קשר העין והסתכלה על הרצפה
״אחרי הטיול שנתי״ אמרתי והיא לקחה כמה צעדים אחורה ומתקרבת לדלת, אני יודע שהיא צריכה כרגע את הספייס שלה אבל אני רק רוצה להגיד לה שאם היא צריכה משהו אני פה.
״רומי-״ אמרתי והיא הרימה את ידה
״אני רוצה להיות לבד״ היא אמרה ויצאה מהמשרד, אני מבין אותה, נשמתי עמוק, אני לא יודע מה הולך לקרות בנוגע עלינו מבחינתה, היא- היא.. אני אפילו לא יודע.
לא יודע מה יקרה.

~כמה שעות אחר כך~
נקודת מבט רומי:

בכיתי יותר מידי זמן, שכבתי על המיטה בחדר, אני לא מאמינה שהוא עוזב אותי, עוזב אותי כאן לבד
הוא הסיבה שאני קמה בבוקר ועכשיו הוא עוזב אותי, הוא בכלל מבין מה זה יעשה לי נפשית, להיות שבועיים בלי הפרצוף שלו בלי הציניות שלו, בלי המגע שלו, בלעדיו, הוא לא מבין כנראה כמה אני אוהבת אותו ולא יכולה בלעדיו, והוא זורק הכל, אני אפילו לא יודעת למה, אבל אני לא אתן לזה לקרות, אגו לא אגו, אני לא יכולה להסתדר פה בלעדיו
**טקטוק בדלת**
מי זה עכשיו הדלת נפתחה וזאת הייתה לין, מה היא חזרה לפנימייה? היא רק הלכה אתמול למה היא לא נשארת עם אבא שלה?
קמתי מיד ממיטתי וחיבקתי אותה
״מה את עושה פה?״ שאלתי והתנתקתי ממנה
״זה היה אירוע שווא אז הם אמרו לי לחזור״ היא אמרה, ברוך השם
״העיקר שאבא שלך מרגיש טוב״ אמרתי והיא חייכה והתחילה לארגן את הארון שלה,
״את צריכה עזרה?״ שאלתי והיא הנידה בראשה, וואי כמה זמן לא עישנתי? לקחתי סיגריה מהתיק שלי ומצית שחורה עם גולגולת עליה
״יצאתי״ אמרתי לה והיא עשתה לי ביי.

כוסאמק למה אני צמאה ככה, עברתי ליד החדא כי יש שם ברזייה, אני לא יודעת אפילו מה השעה כי הפלאפון שלי בחדר, שתיתי
״היי רומי, מה נשמע?״ פתאום נועם קפצה לי מול העיניים
״בסדר״ עניתי ביבשות
״לגבי המחויבות אישית שלך השנה יש פה ספריה קרובה ואת תלכי כל יום אחרי בית ספר, אוקי?״ היא שאלה, זה נשמע טוב האמת, לא להיות פה ולהיות במקום אחר שאני אפילו יכולה לקרוא שם
״כן״ אמרתי והיא חייכה חיוך גדול ועלה לי חיוך מאולץ
״אוקי אני אשלח לך הכל על השעות, נתראה בארוחת ערב״ היא אמרה והלכה, התקדמתי למחששה, כמו תמיד אף אחד, עישנתי שתי סיגריות וחשבתי על המחויבות האישית, זה נשמע ממש אחלה אז למה לא, סיימתי לעשן וחזרתי לחדר.

״את באה לחדא?״ לין שאלה ונאנחתי
״זה עכשיו?״ שאלתי והיא הנהנה
״אבל אם אין לך כוח הכל טוב״ היא אמרה וחייכתי
״את רוצה שאני אביא לך אוכל?״ היא שאלה ובאתי להגיד לא
״אני אביא לך בכל זאת״ היא אמרה עם חיוך גדול ויצאה מהחדר, חברות זה יכול להיות דבר נחמד, שאני חושבת על זה לא נראלי שהיה לי חברות אחרות חוץ ממנה, היה רק ידידים וכאלה, אבל חברה בת, היא הראשונה והאחרונה, כאילו יש גם את ירדן ורות אבל הן יותר חברות של אח שלי וזה,
לא דיברתי עם איתן מאז השיחה במשרד שלו אבל הבנתי שהוא כנראה רוצה לעזוב את בית ספר ולעזוב אותי פה, לא אומרת שהוא רוצה לעזוב אותי אבל זה מרגיש ככה, הוא יודע כמה הוא חשוב לי וכמה חשוב לי שהוא פה איתי כל יום, אבל כנראה שלא אכפת לו וזה בסדר, פאק זה לא בסדר!! הוא לא בסדר, לא בא לי שהוא יעזוב, למה הוא עוזב? אני פאקינג חייבת להתעמת איתו במקום לבכות כמו ילדה קטנה, קמתי ממיטתי והלכתי לחדא, לא אכפת לי מכלום כרגע.

הגעתי לחדא וחיפשתי אותו בעיניי ומצאתי אותו, הוא עמד שם כמו כל פעם, כאילו לא אכפת לו אפילו ממני, עלו לי דמעות ומיהרתי למחוק אותם
״הכל טוב?״ הזזתי את העיניים לצד וראיתי את שירן
״כן״ עניתי, ואז הבנתי שאני עומדת כמו מפגרת בכניסה לחדא, טוב אני לא יכולה להתעמת איתו פה מול כולם נכון?
הלכתי לשבת בספסלים שמחוץ לחדא, אני אחכה לו פה עד שהוא יצא החוצה.