ארבע ילדים, שני עולמות

פרק שני

האדס נעלם חזרה לשאול ברגע שהישיבה הסתיימה ופרספונה נישארה עם אמה.

*נק' ניקו*

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, וחיכיתי לוויל שיסיים במרפאה ויבוא. נכנסתי לביתן, והופתעתי לראות שלד שמחכה לי.  הוא ביקש שאבוא לפגישה בזה הרגע עם אבא שלי, השארתי פתק לוויל ועשיתי מסע צללים לאבא שלי.
ניכנסתי לאולם הכס בשאול וראיתי את אבא שלי מאוד עצבני, קראתי ברך והורדתי את ראשי, ״אבא״, מלמלתי, ״קראת לי?״
האדס פשוט אמר ״קום, בני״.

קמתי, מבולבל מעט, והבטתי בו, מנסה להבין מה קורה.

״יש מלחמה באולימפוס. הקלשון של פוסידון נעלם.״ אמר בקול קר. ״ואיך אני קשור לזה? זה לא הייתי אני, אני מבטיח לך.״ אמרתי, מנסה להבין לאן הוא חותר.

״אני יודע זאת, אך לצערי פוסידון לא. הוא דבוק בדעתו לשלוח אותך למסע חיפושים למציאת הקילשון. זהו לא מסע חיפושים רגיל, זה אמור להיות כמה שיותר סודי, אחרת אויבינו ינסו לנצל זאת ולתקוף אותנו. קח עוד חצוי אחד לכל היותר. תצא מחר עם שחר. אני סומך עליך.״

הוא סיים את דבריו, והבנתי שזהו הסימן שלי לחזור למעלה. עליתי, וראיתי את ויל מביט בי במבט זועף והפתק בידו.

״תתחיל להסביר, אדון צעיר.״ אמר, חסר סבלנות מעט.
התחלתי להסביר לו מה קרה וסיימתי בכך שאני רוצה שהוא יצתרף איתי למסע הזה.
וויל היה המום ולקח לו זמן לעכל הכל ואחרי חמש דק בערך אמר אתה רוצה שאני אבוא איתך למסע סודי?!? כמעט צעק סתמתי לו את הפה ולחשתי לו כן וזה סודי תפסיק ליצעוק. הוא הינהן ואמר בסדר אני אבוא איתך, מתי יוצאים? עכשיו עניתי לו, תארגן דברים