ארבע ילדים, שני עולמות

פרק עשרים ושתיים

נק' מבט מגנס
כיוונתי את הספינה לעץ, 'זה הולך לקחת הרבה זמן. אני אומר לכו לנוח בזמן הזה אני ואלכס נעשה תורות," אלכס הינהנה בהסכמה, שני החצויים עשו פרצוף אבל ירדו למטה, בזמן שניקו מלמל "זמן זה הדבר היחידי שחסר לנו, שטנו לעץ שבוע, שבוע שבוא לא קרה כלום אבל עשינו משמרות בין ארבעתנו, חוץ מזה לא קרה כלום. לא חלמנו חלומות מוזרים וחדשים ולא היו שום תקיפות בים. כנראה בגלל שיש בלגן בממלכה של פוסידון, ובגלל זה לא תקפו אותנו. אי אפשר לדעת אבל נשארו לנו שלושה ימים להביס את לוקי ולחזור לאולימפוס", ניקו וויל בידיוק עלו לסיפון ואמרתי להם: "אנחנו קרובים ממש, אולי משהו כמו רבע שעה נגיע אני לא יודע בוודאות", הם הינהנו והלכו להתארגן, כל הרבע שעה הזאת כולם התארגנו וניקו אכל כדי שיהיה לו מספיק כוח לעשות קסמי שאול. הגענו ליגדראסיל ונכנסנו פנימה, במקום הכי נמוך שלו, שם נימצא הלהיים. רק המחשבה הזאת מעבירה בי רעד בגוף, להיכנס לממלכה של הל! אלים אדירים למה אנחנו עושים את זה? המחשבות לא מפסיקות להתרוצץ לי במוח ואני לא מרוכז וזה לא טוב, אלכס הגיעה לידי חיבקה אותי ולחשה לי: "הכל בסדר מגנס, זה שום דבר. עשינו דברים גרועים יותר ואנחנו נחזור בבטחה הביתה," הינהנתי, ניקו נעמד לידי מוכן עם כל כוחו עם נשק בזמן שנכנסו לתוך ממלכת הלהיים, כולנו ידענו שהוא זה שצריך ליהיות מקדימה כי הוא בן האדס. הכי סביר שהל לא תפגע בו.

נק' מבט ניקו

החלטנו שאני יהיה מקדימה ואשיט את הספינה מהרגע שנכנסנו לממלכה של הל כי אני בן האדס, היא ככל הנראה לא תעשה לי כלום רק האלים ועדיין, יודעים מה יהיה. החלפתי את המקום של מגנס והם ירדו למטה לאכול, התפללתי להאדס שהכל יהיה בסדר ולא יקרה לי כלום, שהטתי את הספינה על נהר שחור ככל הנראה נהר גיול, וכן ראיתי את הגשר ידעתי שיש שם שומרים לא יהיה קל להיכנס פנימה כמו בשאול לממלכה של אבא שלי.הגעתי למתחת לגשר שם חיכה לי כלב מפלצתי בעל שלושה ראשים שממש דומה לקרברוס ששומר על השאול, מעליו על הגשר עמד מודגוד. שניהם שמרו על הכניסה. המשכתי להשיט את הספינה עד שהייתי ממש קרוב לכלב, לא ניסיתי לעקוף אותו ידעתי מה כלבים כאלה מסוגלים לעשות, מודגוד קפצה מהגשר לספינה שלנו וקראה בקול אפל "אין כניסה בלי אישורה של הל", אז אמרתי לה, "תגידי להל שניקו בן האדס רוצה להכנס לממלכה שלה", מודגוד הינהנה ונעלמה, לא הזזתי את הספינה עד שמודגוד חזרה ביחד עם עוד אישה. שיערתי שזאת הל, וכשהיא התקרבה עוד הבנתי שזאת בהחלט היא, גופה התחתון היה של גופה מרקיבה וחלק העליון שלה היה של אישה יפה, התעלמתי מכך וכשהיא הייתה מולי לחלוטין קדתי כי זה מה שעושים לאלים. אמרתי לה, "הל, כבוד גדול לראות אותך." היא חייכה בשביעות רצון ואמרה בקול דמוי ערפל, שכאילו אפף אותי: "קום, בן האדס" קמתי בקלילות ועמדתי מולה, ואז היא אמרה:"מה מעשיך בממלכתי, בן האדס? לפי מה שידוע לי אתה לא מת ולבני האדס יש מקום שמור אצל האדס בארמון שלו", הינהנתי ואמרתי "אני בהחלט לא מת, אני עדיין בשר וחי". היא הסתכלה עליי במבט משונה ואמרה, "אז מה מעשייך בממלכה שלי?" משכתי כתפיים ואמרתי "לוקי נמצא אצלך בממלכה שלו והוא לקח משהו מאוד חשוב מדוד שלי ובאתי להחזיר אותו, אני יודע שבטח את לא אוהבת את זה שאני נכנס לפה ובטח תהיה מלחמה בתוך הממלכה שלך אבל החפץ שהוא גנב מאוד חשוב, ואני פחות רוצה שדוד שלי יהרוג אותי כי לא החזרתי אותו". "אני מבינה בן האדס", היא הוסיפה: "אתה בן אדם מאוד כנה, ויחסית נחמד לשאר האנשים שבאו לפה. אני אתן לך להיכנס אבל בבקשה אל תהרוס לי את הממלכה, או שאתה וחבריך ישלמו על כך" אמרה בקול שלא ביקש, אלא ציווה. קדתי שוב ואמרתי "תודה הגבירה הל, אני לא אעשה לך בלגן בממלכה ואם כן, אנסה לסדר זאת ככל האפשר"
"אזכור זאת, ניקו די אנג'לו בן האדס. יש לך אישור להיכנס", והיא נעלמה. המשכתי להשיט את הספינה ואף אחד מהם לא זז לעשות משהו. עברתי את הגשר, והמשכתי לשוט בנהר גיול. מגנס לא צחק כשהוא אמר שהכל פה ערפל אם לא הייתי מתאמץ לראות לא הייתי רואה כלום. הכל היה ערפל וערפל כבד, לגבי הקור אני לא יודע אני לא מרגיש אותו, אני רגיל לקור כי גם השאול קפוא. ירדתי בזריזות למטה וקראתי להם לעלות מעל הסיפון, כולם עלו אחרי, אמרתי להם: "תכירו את ממלכת הלהיים", מגנס מלמל "באמת חשוך פה ומלא ערפל לא רואים כלום. למרות שהקור לא הכי נוראי הרי אני בן פריי", קימטתי את מצחי. לא ראיתי חושך, אולי זה בגלל שאני רגיל לזה? אלכס מלמל "קפוא לי" וראיתי שהוא רועד, ואז אמרתי "באמת קר פה?" אלכס הינהן ואמר "קפוא לגמרי, אתה לא מרגיש את הקור?" הנדתי את ראשי לשלילה ואמרתי "אני לא מרגיש את הקור או רואה את החושך. רק הערפל מפריע לי., אני מניח שזה בגלל שאני נמצא הרבה בשאול אבל אין לדעת." הרגשתי את כמות המתים פה, ובהחלט היה המון. הם כאילו קראו לי, חסמתי אותם. כיוונתי את הספינה פנימה עמוק מאוד לתוך הממלכה שלה, ואז התחלתי לראות את זה, סוג של יבשה שיש עליה ספינה ענקית של ציפורניים, והמון המון מפלצות מסביב למעלה ובטח גם בפנים, עצרתי את הספינה ומגנס אמר "מה א-" השתקתי אותו ומלמלתי "מלא מפלצות. הגענו למקום הנכון תשתוק." הוא סתם את הפה. אמרתי לכולם להחזיק ידיים וקפצתי בשקט למטה כשהם אחרי, התקרבתי כמה שאפשר בלי שיראו אותנו, ואמרתי להם:"ברגע שאצעק עכשיו, אנחנו מסתערים לפי התוכנית זה ברור?" כולם הימהמו בשקט, חייכתי חיוך מפחיד "מעולה."