נקמה מתוקה

פרק 3

אשלי
אני לובשת טרנינג פשוט ושחור, מכנס מרווח ופוטר שגדול עליי, לא טרחתי לשים חזייה מכיוון שהברזלים מכאיבים לי בגב אז הסתפקתי בגוזייה פשוטה, אני מצטערת שלא הזמנתי את פול גם, אני אצטרך עזרה נפשית מול ויולטה השטן הפרטי שלי ומול החברה שלה שכנראה גרועה בדיוק כמוה, ההתעללות בי התחילה אחרי מה שאדם עשה לי ומאז הוא לא התעניין בשלומי, עד שהוא עבר לגור איתנו, וויולטה חלק מהן, תמיד שאחי עובר לידה במסדרון היא פתאום משנה את הפרצוף שלה כמו נחש שמשיל את עורו, אם אני מעריכה משהו מסטייסי זה שהיא מציקה לי מתי שנוח לה, בלי להתחשב ב״מול מי היא צריכה להתנהג ככה ומול מי ככה״ הם יודעים שמציקים לי, אבל לא יודעים מי, או עד איזה רמה העניין מגיע, הם יודעים שאני חוזרת כל יום הביתה בבגדים נקיים ולא בבכי ומבחינתם אני בסדר, הם לא יודעים שאני מחליפה לפחות שתיים או שלושה סטים של בגדים בבית הספר ובוכה רק במקלחת, לעזאזל אם זה הולך להיות גרוע אני הולכת לנעול את עצמי בחדר עם אוזניות וספר, אני יורדת במדרגות לכיוון פינת האוכל ששם אנחנו מתכנסים לארוחות בוקר וערב, הראשונה שנגלת מול עיניי זאת ויולטה שקורצת לי, אחריה מתגלים מולי גם אוסטין, אדם, ההורים שלי, ו.... סטייסי? אה זאת החברה של ויולטה, מאוד מעודד ומאוד מפתיע, המקום הפנוי היחיד בשולחן נמצא בין ויולטה לאוסטין,
״היי אשלי כיף לראות אותך״ ויולטה הסתכלה ישירות אליי בעיני הצפע שלה, התעלמתי ממנה
״תסלחי לאחותי ויולטה היא עייפה״ יופי עכשיו גם הוא מסתכל עליי בעצבים, אני קרובה מאוד לקחת את עצמי ולהינעל בחדר.
״זה בסדר, למה את לא אוכלת אשלי? האוכל של אמא שלך מדהים״
אני אוכל בשביל שמחר תזרקו עליי את האוכל הזה בבוקר? אני מעדיפה שלא יזרקו עליי קציצות בקפיטריה, שוב אני לא מגיבה, אוסטין נותן לי מרפק חלש לצלעות, הוא לא יודע מה היא עשתה לי, אין לו זכות לשפוט אותי, אני לא מתכננת לספר לו, זה נראה שטוב לו איתה, אני לא הולכת להרוס לו את החיים רק בגלל שצוחקים עליי, אני יכולה להסתדר עם זה.
״למה את אוכלת רק סלט? יש כאן אוכל הרבה יותר משמין אחמ טעים״ היא תיקנה את עצמה בכוונה, מצחיק שאף אחד לא שם לב, ההורים שלי מחייכים אליה, אוסטין ואדם לא מתעניינים, רק סטייסי מתסכלת עליי בעיניי נץ ומחייכת, אני שולחת את היד לכיס, הטלפון שלי שם, אני מסתכלת לרגלי, גרביים בלבד, אני מתרוממת מהשולחן ובבת אחת כל העיניים פונות אליי,
״לאן זה?״ אמא שלי שאלה
״קבעתי משהו, האוכל מאוד טעים תודה אמא״ מבטו של אדם ננעץ בי
״מה קבעת מתוקה?״ אבא שלי שאל
״את נפגשת עם בחורים?״ אוסטין צחקק, אני יודעת שזה לא בכוונה להעליב אבל משהו בי נשבר, אני מפחדת שיגיע היום שהוא יבחר בצד של ויולטה.
״תתעסקו בחיים שלכם ותעזבו את שלי״ עניתי להם והתקדמתי לכיוון הכניסה, בכל אותה הדרך הרגשתי זוג עיניים עושות בי חורים, במבט קטנטן לאחור אני רואה את אדם שלא משחרר אותי במבטו, שילוב של כעס, עצב, תסכול, ועוד משהו שלמרות שאני בטוחה שהצלחתי לפענח אני מתעלמת מזה.
אני שמה את נעליי, מעיל, ולוקחת תיק קטן ופשוט מהמתלה בכניסה, בדרך החוצה אני מוודאת שהארנק נמצא אצלי בתיק, אני ממשיכה במשך כמה רחובות עד שאני מוצאת מקום נחמד וחשוך לשבת בו, אני מתיישבת ופותחת את הטלפון שלי, גוללת בכל מיני אתרים חברתיים, אני רוצה לוודא שסרטון החלב לא פורסם במקרה, לפתע מופיעה לי פרסומת
״אני ירדתי 10 קילו בגלל העישון, ירד לי החשק לאכול והגעתי למצב של אנורקסיה, תירשמו היום למכון הגמילה שלנו״
לעזאזל אני לא תומכת באנורקסיה, אבל גם השמנת יתר זה לא בריא, ואני בדרך המהירה לשם
״השפעות העישון״ אני מחפשת בגוגל
~מחלות לב
~מחלת ריאות
~סרטן
~אסטמה
~חוסר חשק לאכול
אני יודעת שרשימת הדברים הרעים עולה על הדברים הטובים, אבל אני נואשת, אני נואשת להפסיק את ההצקות, את המבטים המרחמים של אבא שלי
״את כל הזמן מעודדת אותה, את יודעת שאני אוהב אותה אבל זה לא בריא לה״ שמעתי את אבא שלי אומר פעם לאמא שלי בשיחה שהתקיימה ביניהם והרגשתי שוב גועל, אולי בגלל רוב הסיבות האלה נכנסתי לאנשי הקשר וחייגתי
״כן אש״
״פול איפה אתה?״ שאלתי אותו ברגע שענה
״במשמרת״
״אני צריכה טובה״
״דברי אליי״
״אני צריכה שתביא לי חבילת סיגריות״
״מה, אש, את יודעת למה זה גור..״
״אני יודעת, אבל אתה חייב לי, בבקשה״ ממש התחננתי
״בשביל מה את צריכה בכל..״
״פול!!! כשאתה ביקשת ממני לבוא לטפל לך בפציעות בגב אני לא שאלתי שאלות״ אני יודעת שאבא שלו פוגע בו, בגלל היותו הוא, אבל בחיים הוא לא סיפר לי מיוזמתו ואני בחיים לא שאלתי אותו
״תבואי לדלת האחורית״
אני מתקדמת לכיוון החנות נוחות שפול עובד בה, הוא עומד שם מחוץ לדלת האחורית, ידיו בכיסיו והוא נראה לחוץ, ברגע שאני מתקרבת הוא מוציא את ידו מהכיס ומעביר לי קופסת סיגריות בצבע כחול בהיר ומצית שחורה
״אנחנו עוד נדבר על זה״ הוא אומר לי וברח בחזרה לתוך החנות, לפני שהבוס שלו יעלה על זה שהוא יצא באמצע משמרת כנראה.
אני הולכת למקום רחוק ומבודד, אני פותחת את הקופסא ומכניסה סיגריה אחת לתוך פי, אני נושמת עמוקות ומקרבת את המצית לקצה הסיגריה, לקחתי נשיפה ברגע שהיא נדלקה ושנייה אחר כך השתעלתי, הרגשתי כאילו הריאות שלי נשרפות, לא וויתרתי, המשכתי ולקחתי עוד שאכטה, וגם בה הריאות שלי שרפו, אבל המשכתי, לקראת סוף הסיגריה הריאות שלי התרגלו לתחושת השריפה, אני נגעלתי מהטעם ולמרות זאת המשכתי, תחושת סחרחורת השתלטה עליי, הנחתי את הסיגריות בתוך התיק וחיכיתי, אחרי 30 דקות בערך הדלקתי עוד סיגריה, הפעם הצריבה פחתה אבל לא הסתיימה לגמרי, וכך המשכתי עד שהתרגלתי לטעם המגעיל ולתחושת השריפה בגרון, ומייד אחר כך הוצאתי עוד סיגריה.