נקמה מתוקה

פרק 14

אשלי
״תסבירו לי עכשיו מה קורה כאן לפני שאני משתגע״ אוסטין צעק בזמן שאני כבר לא שוכבת על המיטה, כבר התיישבתי, ואדם עומד לידי, מביט באוסטין, אני יכולה רק לנסות להבין אותו, מצד אחד החבר הכי טוב שלו מולו, כועס עליו, מצד שני אני כאן, אני חושבת שהוא אוהב אותי, אבל אני בחיים לא אתן לו לבחור בי על פני החבר הכי טוב שלו, אוסטין מסמן עם ידו לאדם לבוא אחריו ואדם הולך, הם עומדים בפינה ומדברים שניהם בלחש ולא מסתכלים עליי בכלל, אני לא יכולה לשאת את העובדה הזאת שהקשר ביניהם הולך להתנתק וממהרת לצאת מהחדר, לוקחת את התיק שלי מהכניסה לחדר ובורחת לכיוון הספסל שלי ושל סטייסי, או שעכשיו הוא רק שלי.
אני מתיישבת ומדליקה סיגריה, אני מתעלמת מהכאב השורף בכל מיני נקודות בפניי ובידיי ולמרות שכל גופי מתחיל לרעוד אני ממשיכה ולוקחת עוד שאכטה.
״אני הפסקתי״ שמעתי קול מימיני, אני מסתכלת לכיוון סטייסי והיא מתיישבת לידי בלי להביט בי
״אז זה הצליח״ אמרתי לה
״הצליח״ היא אמרה והסתכלה לכיווני
״רק שתדעי שאני ואחיך דיברנו אתמול, סיפרתי לו שאת מעשנת, הוא יודע״ היא אומרת לי
״מה לעזאזל?״
״כן היא סיפרה לי, ואל תקללי״ שמעתי קולו של אחי מאחוריי, אדם עומד לידו, אוסטין התקרב אליי ולקח מידי את הסיגריה, מיד אחר כך הוא כיבה אותה על הרצפה
״אני לא רוצה שתעשני אשלי, החרא הזה מסוכן ומזיק, אני מבקש ממך להפסיק״
״זה לא כזה קל״ אני אומרת בסרקזם
״זה כן, עם מספיק כוח רצון, אני אעזור לך״ הוא הסתכל לתוך עיניי, הוא צודק, התחלתי לעשן מתוך הרס עצמי, והגיע הזמן להפסיק עם זה
״בבקשה אל תנתק את הקשר עם אדם בגללי״ לחשתי לו באוזן
״מי אמר לך את השטויות האלה?״ הוא הסתכל עליי מזועזע
״אתה... אתה כעסת״ עניתי
״כי לא אמרתם לי ימצחיקה אחת״ נרגעתי ברגע שראיתי חיוך בפניו, אבל מייד אחרי החיוך הזה עבר ממני לסטייסי, מה לעזאזל.
~שבוע אחר כך~
״בא לי מהיר ועצבני״
״ולי בא היומן״
״למה את כל פעם רוצה לראות סרט שגורם לבכי?״
״כי ככה!״
כשאדם לא הקשיב לי ושם מהיר ועצבני עליתי לחדרי והבאתי ספר מתח של הסופר האהוב עליי, כל הכריכות בצבע זהב ושחור וזה תמיד תפס את העיניים שלי.
התחלתי לקרוא כשלפתע אדם נכנס לחדר, כשעיניו נפלו על הכריכה הוא נעצר
״מה את קוראת?״
״ספר ממש טוב״
״מי כתב?״ לא הבנתי מה יש לו
״א.ג.ל״
הוא פרץ בצחוק
״מה מצחיק אותך לעזאזל?״
״אדם ג'יימס לוסון, אומר לך משהו?״
״לעזאזל״ הייתי בשוק, מה אני מפספסת כאן
״אני לא מאמינה, לסופר הזה יש מעל 15 רבי מכר עולמיים, אתה רק בן 18 זה לא יכול להיות אתה״
״תתפלאי מותק מה אני יכול לעשות, כתבתי את כולם בגיל חמש עשרה עד שש עשרה ושלחתי להוצאה האהובה עליי״ הוא התחפר לצידי, חיבקתי את ראשו והרחתי את ריח השמפו שלו נודף ממנו, הוא התחיל לנשק את צווארי כאילו מרגיש את תשוקתי אליו, חיבקתי אותו וכשהוא הרים את פניו אל שלי נישקתי את שפתיו בתשוקה, השעתיים הבאות היו מלאות באהבה ענקית שפחדתי שהלב שלי יצא מחזי ישירות לידיו.
אבל כשחושבים על זה, הוא אצלו כבר שלוש שנים.