נקמה מתוקה

פרק 10

אשלי
הייתי ערה, נו באמת, אני לא מטומטמת, ויולטה נמצאת אצלי בבית רוב היום, אפילו בזמן שינה אני לא אוריד את ההגנות שלי.
אומנם הופתעתי כשאדם נכנס לחדרי, עד מהרה הפכתי למגורה וכשהוא עלה מעליי הייתי בשיא התשוקה.
״אני רוצה אותך אשלי״ לא הגבתי
״אני רוצה אותך כל-כך שזה כואב״ אני עדיין לא מגיבה, המוח שלי התערפל מידי בשביל שאני אוכל להגיב כראוי.
הוא מצץ את פיטמותיי לתוך שפתיו וזה לבד גירה אותי, בנוסף הוא חיכך את זקפתו על איברי והרגשתי את פניי מתחממות, יצאו ממני אנחות כמעט קולניות והוא השתיק אותי בנשיקה ארוכה,
״אני רוצה אותך בתוכי אדם״ תודה לאל שהצלחתי להגות משפט שלם בלי לחטוף התקף לב באמצע.
״אני לא יכול״ הוא המשיך להתנועע עליי ועל פניו נפרש מבט מלא בכאב
״ל...למה?״ שאלתי גם אני במצב של כאב, אני רוצה אותו כל-כך שזה כואב
״את בתולה אש, אני לא רוצה להכאיב לך״
״אני.. אני לא.. אני לא בתולה״ המשפט לא יכל לצאת ממני כראוי אבל המסר עבר, אני רואה את זה בעצירתו הפתאומית של אדם מעליי
״מה אמרת?״ אם המבט שלו יכל להרוג, לא הייתי כאן כרגע.
״אמרתי שאני לא בתולה״ אין משהו שאני שונאת יותר מהעובדה שהקול שלי יצא יותר חלש ממה שרציתי שיצא
״מה לעזאזל אשלי?״ הוא תרומם ממני ומביט בי במבט חציו כועס וחציו מאוכזב, ממה יש לו להיות כואב או מאוכזב?
״אתה חשבת שאני אשמור את הבתולים שלי לנצח?״
הוא מחרפן אותי לפעמים
״לא, אבל מתי? מתי הספקת להיות בזוגיות אחריי?״
״לא הייתי״
״לעזאזל אשלי, תגידי לי מי זה, אני מתחנן״ מבט כועס היה על פניו, לאדם לא אכפת להרוס אנשים, חוויתי את זה על בשרי, ואני בחיים לא אגלה לו מי זה היה, אני אגן עליו כל חיי, נשכבתי לאחור על המיטה והסתכלתי לתוך עיניו
״אדם, אם אתה רוצה, תיקח, קח את זה בתור כלל לחיים, אני לא שאלתי אותך עם מי שכבת לפני שבאת אליי״ הכעס שלי מתחיל לבעור כלפיו שוב
״לעזאזל לא נגעתי באף אחת כבר שנה״
״תודה רבה באמת״
״שוב הפכת את עצמך לכלבה קרה, אני מעדיף את הגרסה הקודמת שלך״ לא להפגע, לא להפגע, לא להפגע, אני חוזרת על המנטרה בראשי אבל זה לא עובד, הוא צודק, אני הפכתי לכלבה קרה בניסיון לשמור על הרגשות שלי מחוץ למשוואה, בפעם הראשונה אני פורצת בבכי מול בן אדם, בשלוש שנים האחרונות הייתי גאה להחזיק בשיא של לא לבכות מול אף בן אדם, ובמשפט אחד ממנו אני נשברת.
כשהוא רואה שהשפלתי את פניי הוא תופס בסנטרי ומרים אותו אליו,
״למה את בוכה?״ הוא מוחה את דמעותיי באצבעו
״אני מצטער לא רציתי לפגו...״
״אתה צודק אדם, באמת הפכתי לכלבה קרת לב״ עצרתי אותו באמצע המשפט עם האמת
״אני מצטער אשלי, אני אוהב אותך״ הוא אמר שוב את שלושת המילים האלו, אני לא יכולה לשמוע אותם שוב
״אתה משקר אדם, כמו ששיקרת בפעם הקודמת״
״אני לא אשלי, אני פאקינג הייתי ילד מטומטם שניסה לצאת מגניב״ הוא הסתכל לתוך עיניי
״אדם, אתה אמרת שאתה אוהב אותי, הייתי ילדה טיפשה והאמנתי לך, אתה צילמת בלי ידיעתי את התגובה שלי וכשאמרתי לך שאני אוהבת אותך גם, אתה אמרת שבחיים לא תצא עם פרה שמנה כמוני, אתה הפצת את הסרטון הזה לכל השכבה, כולם צחקו עליי, בגלל זה אני עוברת בריונות עכשיו, הם אמרו לי שאם אתה יכול אז כולם יכולים, הכינוי שלי במסדרונות זה פרה, איך אתה יכול לחיות עם זה שהחיים שלי גהינום? והכול רק ב ג ל ל ך״ את המילה האחרונה אמרתי כשפניו קרובות אל בפניו ושפתיי נפתחו בצורה ארסית וכואבת, הרגשתי את מילותיי דוקרות אותו כמו סכינים משוננות.
״והדבר הכי גרוע, שאחרי הכול, אחרי כל מה שעשית לי, אחרי כל ההשפלה והכאב והבכי הבלתי פוסק, אני עדיין אוהבת אותך, לעזאזל אדם, אני שונאת אותך״
הרגשתי את פיצול הרגשות שלי למולו
״אני שונאת לאהוב אותך״ הוא לא יכל לדבר, אני חושבת שגם הוא כמעט ובכה, כבר לא היה אכפת לי, הוא קירב את מצחו אל מצחי והדמעות זלגו משנינו, מסתבר שהוא גם בכה. ידיו תפסו בצדדי פניי וליטפו את הדמעות בעדינות, עשיתי את אותו הדבר לו, שנינו שבורים
״אני מצטער אשלי, אני שונא את עצמי הרבה יותר ממה שאת שונאת אותי״
״כי הכי קל זה לבקש סליחה״ לחשתי לעצמי אבל הוא צמוד אליי כל-כך שהוא ישמע כל מה שאני אלחש כרגע, שפתיו נצמדו בעדינות לשפתיי והרגשתי את מליחות הדמעות של שנינו מתערבבות בנשיקה
״תתני לי הזדמנות״ הוא לחש לשפתיי
״אני אתן לך, אבל אדם, אם תשבור אותי שוב, אני אהרוס אותך״ איימתי עליו ללא בושה, אני לא מתביישת, אני אדאג להרוס את חייו
״ואל תגיד כלום כרגע לאחי ולהורים, לפחות עד שאני אהיה בטוחה בקשר אלינו״
נשכבנו בתנוחת כפיות על המיטה שלי, הוא חיבק את מותניי וכיסה אותי בשמיכה
״אני לא אאכזב אותך, אני מבטיח״
ועם המילים האלו נרדמתי.