נקמה מתוקה

פרק 11

אשלי
״ב10:00 בספסל, תביאי לי סיגריה״
ראיתי את ההודעה לפני חמש דקות, מיהרתי לכיוון הספסל שהפך לספסל שלי ושל סטייסי.
״קחי״ הושטתי לה סיגריה והדלקתי אחת לעצמי
״השלב הראשון עבר בהצלחה״ היא אמרה מיד אחרי השאכטה הראשונה
״אגב אמרתי לך שרזית?״ היא הסתכלה על גופי, אני יודעת, ירדתי 3 קילו מאז שהתחלתי לעשן, ירד לי החשק לאכול, אבל אני כמעט בטוחה שאמא שלי חושדת.
״תודה״ אני לא אומרת יותר מידי.
״אתמול היא בכתה שעה לאחי על זה״ היא לא חייכה אליי, מעניין אם לאחי היא תחייך.
״מה השלב השני?״ אני שואלת אותה
״השלב השני הוא שלך, היום היא מגיעה אלייך הביתה?״ אני מתחילה לחשוד
״אני חושבת, היא כל היום נמצאת אצלנו, אפילו אבא שלי כבר לא אוהב אותה״ אני אומרת את האמת
״אני צריכה שתגרמי לריב בינה לבין אחד ההורים שלך, שהיא תצא מהבית שלך בוכה״
״למה? למה זה הכרחי? לא שאני מתנגדת אבל אני כמעט בטוחה שאחי ירוץ אחריה״
״אז את תדאגי שהוא לא ירוץ אחריה״
״ואיך אני אמורה לעשות את זה?״
״אני סומכת עלייך, תהיי יצירתית״ היא קמה מהספסל והולכת, אני לא יכולה לקרוא לה מחשד שמישהו ישמע אותי אבל אז אני מקבלת ממנה עוד הודעה, אחרי שאני קוראת התגובה האוטומטית שלי היא
״פאק האישה הזאת גאונה״ היא באמת גאונה
כמה שעות אחר כך אני מגיעה הביתה ומתחילה להכין בראשי את הנקמה שסטייסי תכננה לפרטי פרטים.
אני הולכת לספרייה שלי ולוקחת כמה ספרים שלא אהבתי, איך לעזאזל סטייסי ידעה שאני אובססיבית לקריאת ספרים? לא משנה
״אני מוכנה״ אני שולחת הודעה לסטייסי ברגע שכל הספרים שלי בחצר על האדמה ויש לי קופסת גפרורים בידי.
״סטייסי אני אצל חבר שלי ואת מפריעה״ החיוך על פניה הגעיל אותי, רציתי להקיא רק מהמבט עליה, איך אחי יוצא איתה.
אני מחכה עד שאני רואה אותה מתקרבת למקום שעמדתי בו, אני מדליקה גפרור וזורקת אותו על אחד הספרים, לאט לאט הוא מתחיל להידלק אבל אני לא מחכה לראות את זה, אני רצה לתוך הבית לקרוא לאוסטין ולהורים שלי.
״בבקשה תעזרו לי״ אני צורחת בכל הבית, אני יכלתי להיות שחקנית
כשכולם מגיעים בהלם, חוץ מויולטה, היא לא תשמע ואם סטייסי צודקת היא תעמוד ותסתכל על האש רק מסקרנות
״הספרים שלי, נעלמו, הרבה״ אני לא מצליחה להגיד להם משפט בודד והם נכנסים ללחץ בשבילי, אף פעם לא אהבתי להיות ה״נסיכה״ של המשפחה, אבל כרגע זה בא לטובתי
״מה זה הריח הזה?״ אבי שואל ותוך כדי מסתכל לצדדים
״משהו נשרף״ כשהם מתחילים לחפש בתוך הבית מה נשרף אני יוצאת מהבית לכיוון החצר, ויולטה מסתכלת על האש בהלם, הכול הולך לפי התוכנית, אני צורחת, בתוך שניות כולם הגיעו מסביבנו
״אני.. אני לא מאמינה״
״תלכי מכאן, תלכי מהבית שלי, חצופה״ אמא שלי צועקת עליה
״לקחת את הספרים של הנסיכה שלי ולשרוף אותם? מי את חושבת שאת?״ אבא שלי מתנפל עליה גם
״ויולטה למה לעזאזל עשית את זה״ הגיע תורו של אוסטין לשאול
״אני, אני, אני לא, אני לא עשיתי את זה״ בזמן היא מנסה להכחיש אני נופלת על הרצפה וצורחת
״כל הכסף שלי, הדגמים שלי, ההקדשות, העותקים המוגבלים״ אני אומרת לעצמי כמתאבלת, ויולטה בורחת מהבית בבכי, אוסטין בא אליי ומחבק אותי, אני לא מרגישה טוב כל-כך עם זה שאני עושה להם את זה, אבל בכל מלחמה יש קורבנות, כמה שעות אחר כך אני נמצאת שוב לבד בחדרי
״המשימה בוצעה״ ההודעה נשלחה לסטייסי