נקמה מתוקה

פרק 7

אדם
״אני משתגע אחי״ אמרתי לאוסטין, אחותו עוברת התעללות והוא עוד שנייה יוצא מכליו, הבעיה היחידה היא שגם אני יוצא מכליי, אז שנינו רק מלבים את הכעס אחד בשני.
״אני רוצה לתפוס את מי שעושה לה את זה, במהירות״
״אני איתך, אתה יודע שהיא כמו אחות קטנה בשבילי״
שקר,שקר,שקר, היא הרבה יותר מאחות קטנה בשבילי, עשיתי טעות שמאז היא פיתחה מחסום מולי ואין לי מושג איך אני יכול לסדר את זה, איך אני יכול לגרום לה להבין שמה שאני מרגישה כלפיה הוא אמיתי.
בהמשך הלילה לא הצלחתי להמשיך לישון, ויולטה הלכה, היא ישבה עם איסטון והוא היה אסיר תודה שהיא תומכת בו, היא גם הפכה כמעט כמו לבת בית כאן, בדיוק כמוני, אני לא חושב שאשלי אוהבת אותה במיוחד אבל אני מאשים בזה את אחיה, יש להם יחסי אח ואחות אובססיביים אחד לשני.
לבסוף אני מחליט שאני לא מצליח להרדם ויורד לכיוון המטבח לקחת כוס מים, להפתעתי אני רואה אור בסלון, זאת אשלי? היא עם גבה לכיווני ואני יודע לשמור על שקט כך שהיא לא רואה אותי, אני הולך למטבח ולוקח לעצמי כוס מים ושותה אותה במהירות.
אני מתקדם בשקט לכיוון הסלון ומציץ על אשלי, היא יושבת על הספה ברגליים משולבות עם פיגמה חמודה שעל רגליה יושב ספר שאני לא מעוניין לדעת מה השם שלו, אני עם ספרים סיימתי, הרומנים הרומנטיים נותנים יותר מידי תקוות בקשר לאהבה, וזה לא משהו שיש לי מזל איתו, משקפי הספרנית החמודים שלה יושבים על אפה ומדגישים את הבייבי פייס החמוד שלה, אני מחליט להבהיל אותה, אני מתקדם לכיוון הספה השנייה ומתיישב, היא אפילו לא שמה לב אליי, מה היא קוראת שהיא כל-כך שקועה?
״אחמ אחמ״ אני מזייף שיעול וזה גורם לה להסיט את מבטה היפה אליי בהפתעה, הגוף שלי מעקצץ, הידיים מעקצצות, אני רוצה לחבק אותה
״הפתעת אותי״ כל דבר בה זועק יופי, אפילו הקול הצרוד שלה בגלל שהיא לא דיברה הרבה זמן גורם לאיברי להזדקר.
״איך את אחרי היום?״ אני שואל אותה ולוקח לה זמן לענות לי
״אני בסדר״
״אני לא קונה את זה״
״מזל שאני לא מנסה למכור לך שום דבר״ היא אומרת בציניות מעצבנת.
״זה קורה הרבה?״
״מעניין כמה פעמים אני אצטרך להגיד, זה לא עניינך אדם״ היא אומרת ומסיטה את פניה שוב לתוך הספר הזה, בא לי לקרוע אותו, אם היא חושבת שהיא נפטרה ממני היא טועה, אני מתרומם מהספה ומתקרב אליה, היא שוב לא שמה לב אליי עד שגופי עושה צל על גופה
״מה אתה רוצה מחיי?״ היא שואלת שוב, אני חושב שאני רואה מבט פגיע לשנייה בעינייה, אבל הוא נעלם, היא פגועה ממני, והגיע הפאקינג זמן לשנות את זה, אני יורד לישיבת צפרדע מולה
״תסתכלי עליי מותק״
״אל תקרא לי מותק״
אני שולח את ידי וחופן את סנטרה, זה לבדו גורם לה להרים את מבטה אליי, אני שולח את היד שלא תופסת בה וסוגר את הספר, מניח אותו על השולחן לידי, מייד אחר כך אני שולח את היד שוב אל פניה והפעם מוריד ממנה. את המשקפיים, את הכול אני עושה באיטיות מכאיבה אבל זה מה שהיא צריכה כרגע, יציבות.
אם יכלתי מזמן הייתי מתנפל עליה, שיהרס הספר, שישברו המשקפיים, לא אכפת לי, אבל אני מתאפק, ברגע שאני מניח את המשקפיים ליד הספר אני מקרב את פניי אליה, אני קרוב אליה כל-כך, אני יכול להרגיש את הבל נשימתה על שפתיי ואפי, בא לי לטרוף אותה
״אני רוצה לנשק אותך״ היא שותקת, עוצמת את עינייה, אני רואה בזה אישור, אני מקרב את פניי במילימטרים ספורים אל פניה, אני עומד לנשק אותה ולהנות מכל רגע, ואז אני שומע את המילים האלה יוצאים שמפתייה
״כבר שברת לי את הלב, בשביל מה אתה רוצה לשבור אותו שוב?״ הטון שלה פגיע, אני רוצה לחבק אותה ולא לשחרר ממנה
״אני לא הולך לשבור לך את הלב, אני הולך לעטוף אותו בשכבות של צמר גפן, אני אשמור עליו בחיי״ אני לוחש לה ואז מקרב את שפתיי אל שלה.
הנשיקה הזאת מעבירה בינינו זרמים אירוטיים בטירוף, הטעם שלה מתוק והנשיקה עדינה ושבירה, אני מוכן לתפוס את פניה ולהראות לה איך נשיקה נראת באמת, אבל היא מהוססת, אני לא חושב שהיא התנשקה בעבר, לרגע אני מפחד שבאמת השארתי אותה בטראומה אבל אני מעביר את המחשבה הזאת במהירות מראשי, מפחד לחשוב על זה, הייתי ילד מטומטם שראה בחורה יפה שלא בליגה שלו, כמו ילד שרואה צעצוע חדש ולא יכולים לקנות לו אותו, אז הוא פוגם בו.
וזה בדיוק מה שעשיתי, היא נפגמה בגללי, נשברה, ולא הייתי שם לעזור לה, אבל היא טועה, הרגשתי את השברים שלה בתוך ליבי.
הנשיקה לא נפסקה, אבל גם הקצב לא נהיה מהיר יותר, זאת הייתה נשיקה מחשמלת, הכי טובה שהייתה לי עד היום.
לבסוף הקצב התחיל לרדת עד שהפסקנו לגמרי, כבר לא ישבתי מולה בישיבת צפרדע, אני ישבתי על הספה והיא ישבה מעליי עם רגליה בצדדי, שנינו התנשפנו בכבדות ומצחה היה שעון על מצחי, היא הדבר הכי יפה שראיתי בחיי, עינייה היו עצומות והדבר היחיד שרציתי הוא שעיניה הירוקות יביטו בי.
ליטפתי בידי את לחייה ולבסוף היא פתחה אותם והביטה ישירות בעיניי, שלושת המילים החשובות עמדו על קצה לשוני, אבל בפעם הקודמת שאמרתי לה אותם היא לא הגיבה בצורה טובה, אז התאפקתי, אני לא יכול לנהוג איתה באנוכיות, היא התרוממה ממני בזהירות ואני נשארתי לשבת שם, הקור תפס את מקומה, היא לא דיברה, רק לקחה את הספר והמשקפיים והתקדמה לכיוון המדרגות, לא יכלתי לתת לה ללכת בלי להגיד משהו, אני קמתי מיד אחריה ותפסתי בידה, בדיוק כמו שאחיה עשה לפני שבעות בודדות, ברגע שהיא הסתובבה אליי הצמדתי אותה לחזי והסטתי מעט שיער מפנייה, ברגע שהיא הרימה שוב את מבטה אל פניי הצמדתי את שפתיי באגרסיביות לשלה, השפתיים שלה ישגעו אותי, הן מלאות ואדומות בעקבות הנשיקה הקודמת שלנו ורק המחשבה על זה גורמת לי לנשוך מעט את שפתה התחתונה, היא גנחה בלחש אל תוך פי ובזה הרגע החלטתי, על הזין שלי, אני אהיה אנוכי כמה שאני רק אצליח.