כשאני מתחיל בדרך חדשה או שפשוט אני חי אבל אחרת,
והחיים, הם סוחפים אותי למקומות, ואני מרגיש כמו צופה בקולנוע, בסרט,
כששום דבר לא מרגיש לי אמיתי , והכל איבד כבר טעם ,
ואני יודע שהייתי עושה הכל כדי לחזור להיות ילד, כמו פעם.
כשלעשות הכל לבד היה רצון ולא מצב,
וכל רגע של שמחה היה טהור, נקי, ללא רבב,
אבל היום, הכל מרגיש חסר, וכל רגע הופך נטול מרגש,
ואתה מבין שכך אבדה לה והלכה חתיכת תקופה.
אולי אתה פשוט מצולק, או שאולי ביסודך אתה פשוט קצת דפוק,
אולי מי שאשם בהכל ואחראי זה אתה ואתה הובלת את עצמך לריחוק,
שהרי אנשים אוהבים אותך ואתה לא ממש לוקה בחסר,
אבל אתה תמיד נמנעת מהם וחיפשת משהו אחר.
אז אמנם הכל השתנה וככה גם אני פתאום ,
אבל עדיין, העבר בוער, וגורם לי לקפוא במקום,
במודע או לא במודע את זה אני לא יודע,
אך לפחות הגבולות שלי נמצאים בראש, ואני לא באמת שוקע.
ולפעמים אני סתם הולך ברחוב,
מביט בשקיעה בשמיים ופשוט נמס אל כל הטוב,
ופתאום, אני שמח.
