ניסיתי תמיד להיות חלק ולהשתייך,
להרגיש שייך ולחייך, אז שיניתי את עצמי.
התלבשתי אחרת, החזקתי את עצמי כשרציתי לומר משהו שעלול להישמע מוזר,אבל לא משנה מה תמיד הרגשתי שונה.
הם עדיין צחקו עליי, ואני אכלתי את עצמי בראש שלי - כל כך רציתי להבין במה אני טועה, מה אני יכול לשפר?? איך בדיוק אני יכול להיות שייך, אבל בו זמנית מיוחד- בקטע טוב כמובן.
ניסיתי להתחבר לאנשים, ולא הצלחתי.
הרמתי את הקול שלי, דיברתי חזק יותר, אבל ככל שדיברתי יותר חזק ככה פחות שמעו אותי והתעלמו.
ניסיתי כל כך...
אז הלכתי ללמוד קצת תובנות, הסתכלתי בהערצה על האלה שסוחפים אנשים עם הכריזמה שלהם, מצחיקים את כל הקבוצה, התחברתי אליהם וניסיתי להבין את הסוד שלהם.
בסוף הבנתי את זה, הבנתי שכנראה אני לא כזה, אני בנוי כנראה מחומר שונה.
אני שקט אבל רועש בו זמנית, אני טוב לכולם כי זה מה שאני ולהיות נחמד זה לא דבר רע.
אנשים יאהבו אותי כפי שאני באמת בפנים ואם לא, אז הם בעצם אוהבים את המסיכה שלי, לא אותי.
אני אהיה כפי שאני ואני לא צריך להתבייש.
הבנתי שאושר חברתי לא נמדד בגודל הקבוצה שמקיפה את חייך אלא באיכות שלה.
ועוד יותר והכי חשוב, עליך ללמוד כיצד לגרום לקבוצה הכי קטנה שלך - אתה ועצמך בלב, לספק לך תחושת ביטחון וסיפוק, ואז לא משנה מה, אתה תמיד תהיה מוקף ושלם.
