אני לא יודע מה כואב לי יותר,
הרעש או השקט,
אני רוצה לצאת לקרב ולהילחם
כמעט עומד ללכת,
האוזניים שלי רוצות שקט והלב רועש
ואם אני אמות לפחות אדע שהלכתי עם הלב,
אנשים מאכזבים אותי, פאק איט משמעות,
אומר שטויות , מתחיל להתעייף מכל טעות,
התמכרתי לכאב וללאבד את עצמי,
זו עוד תירוץ זמני שלי לזייף משהו אמיתי,
לפעמים מרגיש חזק ומתמלא ביטחון,
ושוב למחרת כבר משנה את הטון,
אני עושה דברים רק בדרך שלי,
ואז סתם מתבאס שזה לא בשבילי,
אני מתחיל להבין כמה אנשים דפוקים ולא רק אני,
או שכולם דפוקים, ורק אני לא(?)
